Pourquoi étudier les Enseignements de Rabénou Rabbi Na’hman de Breslev ?

1. Rabénou parle de ses livres

'Hayé Moharan, La grandeur de sa Torah et de ses saints livres, §8

פַּעַם אַחַת הָיָה מְזָרֵז אֶת אֶחָד לִלְמֹד אֶת סִפְרוֹ. וְאָמַר שֶׁהוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לִלְמֹד סִפְרוֹ הַרְבֵּה. וְאָמַר לוֹ שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל מֹחַ גָּדוֹל עַל־יְדֵי סִפְרוֹ, כִּי יֵשׁ בּוֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְעַמְקוּת נִפְלָא מְאֹד עַל־פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים. וְגַם אִם יַתְמִידוּ בִּסְפָרָיו יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, וְאָז יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כִּי יֵשׁ בָּהֶם פְּנִימִיּוּת הַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵין נִרְאֶה עַל־פִּי פְּשׁוּטוֹ כְּלָל. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִלְמֹד וּלְהַתְמִיד בָּהֶם הַרְבֵּה:

Une fois, il pressait quelqu'un d'étudier son livre. Il lui dit que c'est une grande Mitsva d'étudier beaucoup son livre, et qu'on peut devenir un homme d'un grand esprit grâce à son livre, car il contient une grande intelligence et une profondeur tout à fait merveilleuse, même selon le sens simple des choses. Et si l'on persévère dans ses livres, on peut aussi mériter de devenir vraiment un homme intègre ; alors on méritera de voir l'intériorité qui se trouve dans ses saints livres, car ils renferment beaucoup d'intériorité qui n'apparaît pas du tout selon le sens simple. Heureux celui qui mérite d'y étudier et d'y persévérer beaucoup !

Si'hot HaRan §204

אָמַר: שֶׁמִּי שֶׁבָּקִי הֵיטֵב בְּתוֹרָתוֹ וּבְשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת דְּהַיְנוּ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. רָאוּי לוֹ לִמְצֹא כָּל שִׂיחוֹת הָעוֹלָם בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וְאֵין שׁוּם שִׂיחָה וְעִנְיָן בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכַל הַשָּׁלֵם לִמְצֹא בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ.

Il a dit : celui qui connaît bien sa Torah et ses saintes conversations, c'est-à-dire ses saints livres, devrait trouver toutes les conversations du monde à l'intérieur de sa sainte Torah. Il n'est aucune conversation ni aucun sujet au monde que l'homme accompli ne puisse trouver dans sa Torah.

Si'hot HaRan §209

אָמַר: שֶׁכָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ אֵינָם בִּשְׁבִילֵנוּ לְחוּד. כִּי אִם "אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה" (דְּבָרִים כט) (וְעַיֵּן בְּרַשִׁ"י שֶׁפֵּרֵשׁ וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, וְאַף עִם דּוֹרוֹת הָעֲתִידִים לָבוֹא, וְהָבֵן).

וְכַמָּה פְּעָמִים דִּבַּרְנוּ עִמּוֹ מֵעִנְיָן זֶה, וְרָמַז לָנוּ בִּדְבָרָיו: לְהוֹדִיעַ לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת כָּל מַעֲשֵׂי ה' הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ.

וּפַעַם אַחַת אָמַר בְּפֵרוּשׁ: גַּם לִבְנֵיכֶם תּוֹדִיעוּ אֶת כָּל הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֲשֶׁר גִּלָּה לָנוּ, וְאָמַר אָז זֶה הַפָּסוּק בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל כְּגַחֲלֵי אֵשׁ: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (דְּבָרִים ד־ט). (וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: אַיֶיערֶע קִינְדֶער זָאלְט אִיר מוֹדִיעַ זַיין וָואס דָּא הָאט זִיךְ גִּיטָאן) וְאָמַר בְּרֶתֶת וְזִיעַ בְּהִתְלַהֲבוּת נוֹרָא: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ".

וְאָמַר: דַּע וְהַאֲמֵן, אִם אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אֶחָד מִן הָרֶפֶשׁ, גַּם מִי שֶׁיִּתְאַחֵז בּוֹ – יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ גַּם כֵּן.

Il a dit : tous ses enseignements et toutes ses conversations ne sont pas seulement pour nous, mais « pour celui qui est ici et pour celui qui n'est pas ici » (Devarim 29,14) — voir Rachi, qui explique « celui qui n'est pas ici » : même les générations à venir ; et comprends.

Plusieurs fois, nous avons parlé avec lui de ce sujet, et il nous a fait comprendre par allusion qu'il fallait faire connaître aux générations à venir toutes les grandes œuvres qu'Hachem a accomplies avec nous.

Et une fois, il a dit explicitement : faites connaître aussi à vos enfants tous les enseignements, les conversations merveilleuses et redoutables, les contes et tout ce qu'il nous a révélé. Il a dit alors ce verset avec un grand enthousiasme, comme des braises ardentes : « Tu les feras connaître à tes enfants et aux enfants de tes enfants » (Devarim 4,9). (Il l'a dit ainsi en yiddish : « À vos enfants, vous ferez savoir ce qui s'est passé ici. ») Et il l'a répété en tremblant, avec un enthousiasme redoutable : « Tu les feras connaître à tes enfants et aux enfants de tes enfants. »

Et il a dit : sache et crois que, s'il est possible de sortir quelqu'un de la boue, celui qui s'accroche à lui (à Rabénou), on le sortira lui aussi.

2. Comment les étudier : simplement, pour la pratique

Si'hot HaRan §131 (le développement de Rabbi Nathan)

וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה לְהָעִיר לְבָבֵנוּ, שֶׁנֵּדַע וְנָבִין, שֶׁכָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עַמְקוּת גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד מְאֹד וְרָזִין עִלָּאִין וְסוֹדֵי סוֹדוֹת עֲמֻקִּים וּרְחָבִים מִנִּי יָם בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר, אַף־עַל־פִּי־כֵן עִקָּר כַּוָּנָתוֹ שֶׁנִּשְׁמַע וּנְקַבֵּל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בִּפְשִׁיטוּת, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת. כְּמוֹ לְמָשָׁל הַתּוֹרָה הַקָּדוֹשׁ הַזֹּאת, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: שֶׁעַל־יְדֵי הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין נִמְתָּקִין הַדִּינִים, הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁיְּחַזְּקוּ עַצְמָן לִשְׂמֹחַ בִּימֵי שִׂמְחָה, כְּגוֹן פּוּרִים וַחֲנֻכָּה וְיָמִים טוֹבִים אוֹ חֲתֻנָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל מִינֵי שִׂמְחָה שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁיְּחַזְּקוּ עַצְמָן בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְהִתְעוֹרֵר לְרִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף, וְעַל־יְדֵי־זֶה יַמְתִּיקוּ הַדִּינִים. כִּי כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, לֹא בַּשָּׁמַיִם הוּא לֵאמֹר: 'שֶׁאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת לָזֶה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים עַל־יְדֵי הַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין כִּי־אִם גְּדוֹלִים בְּנֵי עֲלִיָּה' רַק כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ כֹּחַ הַזֶּה! כְּשֶׁיְּקֻיַּם הַדְּבָרִים כִּפְשׁוּטָן בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת.

וְכֵן בְּכָל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַנַּ"ל, וְכֵן כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, כִּי 'לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה' (אָבוֹת א). וְשִׂים עֵינְךָ הֵיטֵב הֵיטֵב וְתִסְתַּכֵּל יָפֶה בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה. וְתָשִׂים לִבְּךָ לְהָבִין בְּכָל מָקוֹם, הָעֻבְדּוֹת וְהָעֵצוֹת וְהַמּוּסָר וְהַהִתְעוֹרְרוּת הַיּוֹצְאִים מִשָּׁם עַל־פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים. וּתְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּאִיר עֵינֶיךָ לִזְכּוֹת לָזֶה, לְהָבִין הַדְּבָרִים הֵיטֵב לְמַעֲשֶׂה, כִּי כָּל דְּבָרָיו ז"ל, כֻּלָּם נִצְרָכִים וּמֻכְרָחִים לְעֻבְדּוֹת וְעֵצוֹת טוֹבוֹת לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ.

וַאֲפִלּוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת אֲשֶׁר 'לְפוּם רִיהֲטָא' – בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה – אֵין מְבִינִים הֵיטֵב אֵיךְ נוֹגֵעַ הָעִנְיָן הַזֶּה לָעֻבְדָּה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. אַף־עַל־פִּי־כֵן, בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת נוֹרָא לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וְאִם תָּשִׂים עֵינְךָ וְלִבְּךָ שָׁם הֵיטֵב בְּוַדַּאי תִּמְצָא גַּם שָׁם עֵצוֹת וּדְרָכִים טוֹבִים לְפִי מַדְרֵגָתְךָ.

כִּי כָּל דְּבָרָיו ז"ל, הֵם כְּלָלִיּוּת גָּדוֹל, וְכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה כָּלוּל מִכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וּמִכָּל בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם בְּכָל דַּרְגָּה וְדַרְגָּה. מִן תַּכְלִית קָצֶה הָעֶלְיוֹן עַד תַּכְלִית קָצֶה הַתַּחְתּוֹן. הַיְנוּ שֶׁעִם כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה וְשִׂיחָה שֶׁלּוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה, וְכֵן אֲפִלּוּ הַקָּטָן וְהַפָּחוּת בְּתַכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה יָכוֹל גַּם־כֵּן לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִמְצֹא עֵצוֹת לְנַפְשׁוֹ עַל־יְדֵי אוֹתָהּ הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ. כִּי הֵם כְּלָלִיּוּת נִפְלָא מְאֹד.

Son intention était d'éveiller nos cœurs, pour que nous sachions et comprenions ceci : toutes les paroles de sa sainte Torah contiennent, en chaque mot, une profondeur immense et redoutable, des secrets élevés et des mystères plus profonds et plus vastes que la mer ; et pourtant, son intention essentielle est que nous écoutions et recevions ses saintes paroles simplement, pour garder, faire et accomplir toutes les paroles de sa Torah avec simplicité et intégrité.

Par exemple, dans cet enseignement où il est dit que les battements de mains et les danses adoucissent les rigueurs, son intention était au sens simple : que l'on se renforce pour se réjouir aux jours de joie — Pourim, 'Hanouca, les fêtes, un mariage et toutes sortes de joies de Mitsvot —, que l'on se renforce dans une grande joie, jusqu'à mériter de s'éveiller à danser et à battre des mains, et qu'ainsi l'on adoucisse les rigueurs. Car toutes les paroles de la Torah « ne sont pas dans le ciel », pour qu'on dise : « Seuls les grands, les hommes d'élite, peuvent mériter d'adoucir les rigueurs par les battements de mains et les danses. » Non : chaque Juif a cette force, quand il accomplit les paroles simplement, en vérité et en intégrité.

Il en est de même de tout ce qui est dit dans ce saint enseignement, et de tout ce qui est dit dans chaque enseignement, car « ce n'est pas l'étude qui est l'essentiel, mais l'action » (Avot 1). Pose bien ton regard et observe attentivement chaque enseignement. Applique ton cœur à comprendre, en chaque endroit, les pratiques, les conseils, la morale et l'éveil qui en découlent selon le sens simple des paroles. Et demande à Hachem, béni soit-Il, d'éclairer tes yeux, pour mériter de bien comprendre ces paroles en vue de l'action. Car toutes ses paroles, de mémoire bénie, sont nécessaires et indispensables, comme pratiques et bons conseils pour Le servir, béni soit-Il.

Et même là où, à première vue, on ne comprend pas bien en quoi le sujet concerne la pratique à son propre niveau, il s'y trouve pourtant, en vérité, des conseils merveilleux et un éveil redoutable pour revenir à Lui, béni soit-Il, depuis l'endroit où l'on se trouve. Si tu y poses bien tes yeux et ton cœur, tu y trouveras sûrement, là aussi, des conseils et de bons chemins à ta mesure.

Car toutes ses paroles, de mémoire bénie, sont d'une grande généralité : chaque enseignement contient toute la Torah, et tous les hommes du monde à tous les degrés, depuis le plus haut jusqu'au plus bas. Avec chacun de ses enseignements et chacune de ses conversations, celui qui est au sommet peut servir Hachem, béni soit-Il, au plus haut de l'élévation ; et le plus petit, le plus bas, tout en bas de l'échelle, peut lui aussi revenir à Hachem, béni soit-Il, et trouver des conseils pour son âme dans ce même enseignement. Car ils sont d'une généralité tout à fait merveilleuse.

3. Pourquoi c'est difficile — et pourquoi s'y fixer chaque jour

Si'hot HaRan §185

גַם עַכְשָׁו עֲדַיִן מֻנָּח כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת לִלְמֹד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְיֵשׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה מְנִיעוֹת אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לֵידַע מֵרַבֵּנוּ ז"ל, וְרוֹצֶה לִלְמֹד אוֹתָם יֵשׁ לוֹ כְּבֵדוּת גָּדוֹל וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת מְאֹד כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ לָנוּ. וְגַם עֲדַיִן הָאוֹר נֶעְלָם וְנִסְתָּר.

Aujourd'hui encore, toutes sortes de lourdeurs pèsent sur l'étude de ses saints livres, et ils rencontrent de nombreux obstacles. Même celui qui a le mérite de connaître Rabénou, de mémoire bénie, et qui veut les étudier, rencontre une grande lourdeur et de très nombreux obstacles, comme nous le constatons. Et la lumière est encore cachée et dissimulée.

Si'hot HaRan §17

הוֹכִיחַ אֶת אֶחָד עַל הַתְמָדַת הַלִּמּוּד וְאָמַר לוֹ: מַדּוּעַ לֹא תִּלְמַד? מַה תַּפְסִיד בָּזֶה הֲלֹא תְּקַבֵּל עוֹלָם הַבָּא עַל הַלִּמּוּד?! וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כְּשֶׁהַתּוֹרָה מַרְאָה אַהֲבָה לְאֶחָד אָז אֵין רוֹצֶה כְּלָל עוֹלָם הַבָּא רַק שֶׁרוֹצֶה אֶת הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ. וַהֲלֹא גַּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, סֵדֶר הַיּוֹם שֶׁיֵּשׁ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְכוּ'. וּבַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נָפַל לִמּוּד הַתּוֹרָה מְאֹד. וְדַע שֶׁהַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ דְּהַיְנוּ הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ אָז לֹא הָיוּ יוֹדְעִים שׁוּם כַּוָּנוֹת וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים רַק עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה כְּשֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵיזֶה דִּבּוּר נִתְקַיֵּם כָּךְ:

Pourquoi n'étudies-tu pas ? Qu'as-tu à y perdre ? Et quand la Torah montre son amour à quelqu'un, il ne veut même plus le monde futur : il veut la Torah elle-même.

Si'hot HaRan §19

וְאָמַר: נִכְסַפְתִּי מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִלְמוֹד כָּךְ וְכָךְ בְּכָל יוֹם וְלֹא יַעֲבֹר וְכַיּוֹצֵא. וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הַקְּדֻשָּׁה מְאֹד שֶׁנִּלְכְּדוּ בִּמְצוּדָה רָעָה עַד שֶׁרְגִילִין בַּעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּחַ שֶׁל הַתּוֹרָה גָּדוֹל כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁרְגִילִין בָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם. וְאִם יַעֲשׂוּ לָהֶם חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִזְכּוּ לָצֵאת מִמְּצוּדָתָם הָרָעָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה כִּי כֹּחַ הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאֹד.

וְכָל עִקַּר מְגַמָּתוֹ וְחֶפְצוֹ הָיָה תָּמִיד רַק לְעֻבְדּוֹת וַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, רַק שֶׁנַּעֲסֹק תָּמִיד בַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה בִּפְשִׁיטוּת דְּהַיְנוּ לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד וְהַכֹּל בִּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת. וְהִזְהִיר מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְהִרְבָּה מְאֹד לְדַבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה מֵעִנְיַן שִׂמְחָה כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, אַךְ יוֹתֵר מִזֶּה הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּעַל פֶּה וְהִזְהִיר מְאֹד בְּכַמָּה אַזְהָרוֹת כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד:

La force de la Torah est si grande qu'elle peut sortir de leurs fautes même ceux qui en sont très loin, s'ils se fixent une étude chaque jour, sans y manquer.

4. Rabbi Nathan : l'étude qui mène à l'action

Likouté Halakhot, Ora'h 'Haïm, Bétsiat hapat 5, §32

כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת מַסִּיק שְׁמַעַתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה לְעוֹרֵר שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּתּוֹרָה, עַד שֶׁמַּגִּיעַ הֶאָרָה עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב, לְהוֹרוֹת לוֹ דֶּרֶךְ וְהִלּוּךְ אֵיךְ יִזְכֶּה לָצֵאת מֵהָרַע שֶׁלּוֹ וּלְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת פְּסַק הַהֲלָכָה, כִּי 'לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה' (אבות א, יז). וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים הֲלָכוֹת לְשׁוֹן הֲלִיכָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (נדה עג:): "אַל תֹּאמַר הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת". הַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי הַהֲלָכוֹת יִזְכֶּה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה' וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁנִּזְכֶּה עַל-יְדֵי הַלִּמּוּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם (בְּבִרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם): 'וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה וְכוּ' לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם' וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיא, י): "שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם", 'לְלוֹמְדֵיהֶם' לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא 'לְעוֹשֵׂיהֶם' וְכוּ', שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּבוֹעֵט בְּאָבִיו וּבְרַבּוֹ וְכוּ'.

וְעַל זֶה צָעַק דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים קיט, ט): "בַּמֶּה יְזַכֶּה נַעַר אֶת אֹרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶיךָ", הַיְנוּ אֵיךְ זוֹכִין לְדֶרֶךְ וְאֹרַח שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה הַנַּעַר הַמְנֹעָר מִכָּל טוּב, הָרָחוֹק מֵה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁרָחוֹק, שֶׁיִּזְכֶּה גַּם הוּא 'לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶיךָ'.

מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד'. הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם עַל-יְדֵי הַהֲלָכָה לֵילֵךְ בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל כָּל פָּנִים, שֶׁזֶּהוּ שִׁעוּר מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהֵם נִמְשָׁכִין מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֲוָיָה, הַיְנוּ שֶׁכָּל אָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת אַרְבַּע אַמּוֹת לְהִתְקָרֵב בָּהֶם לַה' יִתְבָּרַךְ [וְעַיֵּן מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר (חֹשֶׁן מִשְׁפָּט הִלְכוֹת חֲלוּקַת הַשֻּׁתָּפִין ד, ג)]. וְאֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת זוֹכִין עַל-יְדֵי הֲלָכוֹת, עַל-יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בִּבְחִינָה הַנַּ"ל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרַת הַנְּשָׁמָה מִשָּׁרְשָׁהּ שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ בְּיוֹתֵר. וְעַכְשָׁו מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, הַיְנוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי הִלְכוֹת הַתּוֹרָה לִבְחִינַת אַרְבַּע אַמּוֹת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לִמְצֹא לוֹ מָקוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא לְהִתְקָרֵב עַל יָדוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ הֶאָרָה מֵהַתּוֹרָה עַד שֶׁיֵּדַע הֵיטֵב שֶׁהָאָדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ שָׁם גַּם כֵּן מָקוֹם וְעֵצָה לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ. וְזֶה יָקָר מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ. וְאֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אֵלּוּ הָאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ וּכְבוֹדוֹ שֶׁיִּתְקָרְבוּ כָּל הָרְחוֹקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל:

Car c'est là l'essentiel de « faire aboutir l'enseignement selon la halakha » : mériter, par l'étude de la Torah, d'éveiller les racines des âmes d'Israël qui sont dans la Torah, jusqu'à ce qu'une lumière parvienne à chaque Juif pour le ramener au bien, pour lui montrer un chemin et une démarche : comment il pourra sortir de son mal et se rapprocher d'Hachem, béni soit-Il. C'est là la perfection de la décision de la halakha, car « ce n'est pas l'étude qui est l'essentiel, mais l'action » (Avot 1,17). C'est pour cela qu'elles s'appellent halakhot, du mot halikha, « la marche », comme l'ont dit nos maîtres (Nida 73a) : « Ne lis pas halikhot (les chemins), mais halakhot » : par les halakhot, on mérite de marcher dans les voies d'Hachem et de revenir à Lui, béni soit-Il. C'est là la perfection de l'étude de la Torah : que l'étude nous fasse mériter de garder, de faire et d'accomplir, comme nous le prions chaque jour (dans la bénédiction Ahavat olam) : « Mets dans notre cœur l'intelligence… pour étudier et enseigner, garder, faire et accomplir… ». Et comme il est écrit (Tehilim 111,10) : « Bon discernement pour tous ceux qui les accomplissent » : il n'est pas dit « pour ceux qui les étudient », mais « pour ceux qui les accomplissent », afin que l'homme ne lise et n'étudie pas tout en se révoltant contre son père et son maître.

C'est à ce sujet que le roi David, que la paix soit sur lui, s'est écrié (Tehilim 119,9) : « Comment le jeune homme rendra-t-il pure sa voie ? En la gardant selon Ta parole. » Comment mérite-t-on un chemin, une voie, par lesquels le jeune homme — vidé de tout bien, éloigné d'Hachem, béni soit-Il, autant qu'il l'est — mérite lui aussi « de la garder selon Ta parole » ?

« Depuis le jour où le Temple a été détruit, le Saint, béni soit-Il, n'a dans Son monde que les quatre coudées de la halakha. » C'est-à-dire : que l'homme mérite, par la halakha, de marcher au moins quatre coudées, la mesure de la place d'un homme. Car chaque homme a quatre coudées, qui découlent des quatre lettres du Nom divin : où qu'il soit, chacun a ses quatre coudées pour s'y rapprocher d'Hachem, béni soit-Il [voir ailleurs à ce sujet ('Hochen Michpat, lois du partage entre associés 4,3)]. Ces quatre coudées, on les mérite par les halakhot, par la force des Tsadikim qui s'occupent de la Torah de la manière dont nous avons parlé, pour attirer la lumière de l'âme depuis sa racine dans la Torah — ce qui se faisait surtout au Temple. Et maintenant, depuis le jour où le Temple a été détruit, le Saint, béni soit-Il, n'a dans Son monde que ces quatre coudées de la halakha : celui qui mérite, par les halakhot de la Torah, ces quatre coudées, c'est-à-dire de trouver en tout lieu une place pour s'y rapprocher d'Hachem, béni soit-Il ; qu'une lumière de la Torah lui parvienne, jusqu'à ce qu'il sache bien que l'homme, où qu'il soit, a ses quatre coudées : là aussi se trouvent une place et un conseil pour se rapprocher d'Hachem, béni soit-Il. Cela est très précieux à Ses yeux, béni soit-Il. Il n'a dans Son monde que ces quatre coudées de la halakha, car c'est là l'essentiel de Sa grandeur et de Sa gloire : que tous ceux qui sont loin se rapprochent de Lui, béni soit-Il.

Likouté Halakhot, Ora'h 'Haïm, Nétilat yadayim lisseouda 6, §54

שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִלְחֹם בְּזֶה הָעוֹלָם מִלְחָמָה הָאֲרֻכָּה וְהַגְּדוֹלָה עִם הַיֵּצֶר הָרָע וְהַמּוֹנְעִים, שֶׁהַמִּלְחָמָה מִתְגַּבֶּרֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל עֵת כִּמְעַט בְּלִי שִׁעוּר, וְאֵין לָנוּ שׁוּם כֹּחַ כִּי אִם עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁבֵּאֲרוּ לָנוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה, וְהוֹדִיעוּ לָנוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה בְּכַמָּה וְכַמָּה עֵצוֹת וּדְרָכִים יְשָׁרִים לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָּם וְלִבְלִי לִהְיוֹת נִלְכָּד בְּרִשְׁתָּם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה הַנַּ"ל שֶׁמֵּאִיר הָרַב הָאֱמֶת בְּכָל דּוֹר לְבָנָיו וּלְתַלְמִידָיו שֶׁהָעִקָּר הוּא לְהַצִּיל יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל.

Chaque homme doit livrer en ce monde une guerre longue et grande contre le mauvais penchant et contre ceux qui l'empêchent ; cette guerre se renforce et s'étend à chaque instant, presque sans limite. Et nous n'avons aucune force, sinon par la Torah que nous avons reçue de nos maîtres, de mémoire bénie, qui nous ont expliqué la Torah de Moché et nous ont fait connaître les voies de la Torah par de nombreux conseils et chemins droits, pour l'emporter sur eux et ne pas être pris dans leur filet. C'est là la connaissance sainte dont nous avons parlé, que le vrai maître fait briller en chaque génération pour ses enfants et ses disciples : l'essentiel est de sauver le peuple d'Israël des fautes.

Likouté Halakhot, Ora'h 'Haïm, Nétilat yadayim lisseouda 6, §91

אֲבָל גַּם בְּהַלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ כַּמָּה חִלּוּקִים, כִּי יֵשׁ שֶׁלִּמּוּדוֹ בְּגַסּוּת כָּזֶה וּבְמֹחַ פָּגוּם וּמְקֻלְקָל כָּזֶה, וְהוּא רָחוֹק מִצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים מְאֹד, אַדְּרַבָּא, הוּא חוֹלֵק וּמִתְנַגֵּד עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה עַד שֶׁנֶּאֱמַר עַל לִמּוּדוֹ 'לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת', כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (יומא עב:) עַל פָּסוּק (דברים יא, יח): "וְשַׂמְתֶּם" 'זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת'. וּמִלִּמּוּדִים כָּאֵלּוּ נוֹפְלִים הַרְבֵּה בִּבְאֵר שַׁחַת לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, כַּאֲשֶׁר מָצוּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַרְבֵּה לוֹמְדֵי תּוֹרָה שֶׁעָסְקוּ בְּלִמּוּדֵי חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁנִּתְעוּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְעוּ רַחֲמָנָא לִצְּלָן. כַּמְבֹאָר הַצְּעָקוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהַמָּרוֹת עַל זֶה בְּכַמָּה וְכַמָּה סְפָרִים קְדוֹשִׁים.

אַךְ אֲפִילּוּ הָעוֹסְקִים בְּחָכְמוֹת הַתּוֹרָה וּבְפִלְפּוּלָא לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי 'חָדֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּפִלְפּוּלָא' אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית, כִּי הָעִקָּר הוּא 'לַאֲסוּקֵי שְׁמַעַתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא' כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּהַקַּדְמוֹנִים (סוטה כא.) שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מֵהַפִּלְפּוּל שֶׁל הֶבֶל רַק יָרְדוּ לְעֹמֶק הַהֲלָכָה 'לַאֲסוּקֵי שְׁמַעַתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא'. אֲבָל אֲפִילּוּ הָעוֹסְקִים בָּזֶה בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁבְּוַדַּאי אַשְׁרֵי לָהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם, אֲבָל עֲדַיִן אֵין זֶה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית בִּשְׁלֵמוּת הוּא הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִדּוֹת יְשָׁרוֹת וְלָשׁוּב מֵעֲבֵרוֹת לְהַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵהָעֲווֹנוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, כִּי 'לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה' (אבות א, יז). וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בְּכָל יוֹם (בְּבִרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם): 'וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל לִשְׁמֹעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם' וְכוּ'. כִּי הָעִקָּר הוּא הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁמַּכְנִיס קִיּוּם הַתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. וְהָעִקָּר שֶׁתִּתְקַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו.

וְזֶה עִקַּר לַחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּחִינַת (משלי ט, ה) "לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי". וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ כֹּחַ הַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר הַשְּׂבִיעָה וְהַסְּעֻדָּה, כִּי אֵין הַסְּעֻדָּה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם הַלֶּחֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (זוהר בלק קפט:). כִּי כֹּחַ הַלֶּחֶם נִמְשָׁךְ מִדַּעַת הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁכְּלוּלִים בּוֹ כָּל הָרְמָזִים שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר קִיּוּם הַדַּעַת בְּלֵב כָּל אֶחָד, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר קִיּוּם הַקִּבּוּץ כַּנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכְּלוּלִים בַּלֶּחֶם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עִקַּר בִּרְכַּת הַזִּמּוּן שֶׁהוּא עִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר, הוּא רַק עַל הַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר הַקְּבִיעוּת סְעֻדָּה, כִּי יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לְהַחֲיוֹת אֶת הָאָדָם וּלְקַיְּמוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, אֲבָל אֲכִילַת הַפֵּרוֹת וּשְׁאָר מַאֲכָלִים אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טְעָמִים עֲרֵבִים וּמְתוּקִים מְאֹד שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהַדַּעַת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל, אֲבָל כָּל טַעֲמָם וּמְתִיקוּתָם נִמְשָׁךְ מֵהַדַּעַת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁמְּחַיָּה אֶת הָאָדָם רַק לְפִי שָׁעָה כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁאֲכִילַת פֵּרוֹת וּשְׁאָרֵי הַמַּאֲכָלִים אֵינָם מַשְׂבִּיעִים אֶת הָאָדָם רַק מְחַיִּין וּמְשִׁיבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ לְפִי שָׁעָה.

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַלִּמּוּדִים שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁמְּחַיִּין אֶת הָעוֹלָם בֶּאֱמֶת, אֲבָל הוּא רַק לְפִי שָׁעָה, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁגַּם זֶה טוֹב מְאֹד וְיֵשׁ שֶׁיְּכוֹלִים לִחְיוֹת בָּזֶה כַּמָּה זְמַנִּים, אֲבָל אֵין זֶה קִיּוּם כָּל בְּנֵי אָדָם לָנֶצַח, כִּי עִקַּר הַקִּיּוּם לָנֶצַח הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁמְּאִירָה בָּעוֹלָם קִיּוּם הַתּוֹרָה לְדוֹרוֹת עוֹלָם כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות יט, ט): "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם".

וְעַל-כֵּן אֵין מְזַמְּנִין עַל הַפֵּרוֹת, כִּי אֵין קֶבַע לַפֵּרוֹת, כִּי עִקַּר קְבִיעוּת הַקִּבּוּץ עַל הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה', שֶׁזֶּהוּ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהָרְמָזִים וְכוּ', הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֲכִילַת לֶחֶם שֶׁהִיא בְּחִינַת נַהֲמָא דְּאוֹרַיְיתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלִּמּוּד הַמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה הַמַּכְנִיס קִיּוּם הַתּוֹרָה לָנֶצַח כַּנַּ"ל. אֲבָל אֲכִילַת פֵּרוֹת אֵין בָּהֶם קְבִיעוּת כִּי אֵין מְחַיִּין רַק לְפִי שָׁעָה, כִּי נִמְשָׁכִין מֵהַלִּמּוּד הַנַּ"ל שֶׁאֵינָם מְחַיִּין וּמְקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם כִּי אִם לְפִי שָׁעָה אֲבָל לֹא לְדוֹרוֹת. וְעַל-כֵּן אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם לְבַד. וְעַל-כֵּן כָּל אֲכִילַת הַפֵּרוֹת וּשְׁאָרֵי הַמַּאֲכָלִים הוּא רַק עִם הַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר הַסְּעֻדָּה, כִּי כְּשֶׁמִּצְטָרְפִין עִם הַלֶּחֶם, אֲזַי דַּיְקָא יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ גָּדוֹל לְהַשְׂבִּיעַ וּלְהַחֲיוֹת אֶת הָאָדָם כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, הַיְנוּ שֶׁכָּל הַלִּמּוּדִים הַנַּ"ל שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת פֵּרוֹת כָּל תִּקּוּנָם בִּשְׁלֵמוּת הוּא כְּשֶׁמִּצְטָרְפִים עִם בְּחִינַת נַהֲמָא דְּאוֹרַיְיתָא, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְקָרְבִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת לַחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכְּלוּלִים וְנֶעְלָמִים בָּהּ כָּל הַמַּטְעַמִּים שֶׁל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מגילה יט:) עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכַמָּה צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים כָּל מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ. וְהַכֹּל כָּלוּל בְּתוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה. וְהָעִקָּר שֶׁתּוֹרָתָם מְבִיאָה לִידֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה לָנֶצַח, וְאָז הוּא עִקַּר תִּקּוּן כָּל הַפֵּרוֹת וְהַמַּאֲכָלִים, וְאָז הֵם מַטְעִימִים אֶת הַלֶּחֶם וּמְחַיִּין וּמַשְׂבִּיעִין אֶת הָאָדָם הַיְנוּ כַּנַּ"ל. וְהָבֵן הֵיטֵב לְדַמּוֹת הַמָּשָׁל לַנִּמְשָׁל, כִּי בֶּאֱמֶת הַמָּשָׁל וְהַנִּמְשָׁל הַכֹּל אֶחָד, כִּי חִיּוּת הַלֶּחֶם וְהַפֵּרוֹת וְהַמַּאֲכָלִים הַכֹּל מֵהַתּוֹרָה, וְעַל-כֵּן כְּפִי שָׁרְשָׁם בַּתּוֹרָה כֵּן יֵשׁ בָּהֶם כֹּחַ לְהַחֲיוֹת אֶת הָאָדָם וּלְקַיְּמוֹ וּכְמוֹ כֵן תִּקְּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְבָרֵךְ וּלְזַמֵּן עֲלֵיהֶם וְכַנַּ"ל:

Mais même dans les études saintes de la sagesse de la sainte Torah, il y a plusieurs degrés. Il y a celui qui étudie avec une telle grossièreté, un esprit si altéré et si corrompu, et qui est si loin des vrais Tsadikim — au contraire, il les conteste et s'oppose beaucoup à eux —, qu'on dit de son étude : « S'il n'en est pas digne, elle devient pour lui un poison mortel. » Nos Sages, de mémoire bénie, l'ont enseigné (Yoma 72b) sur le verset (Devarim 11,18) « Vous placerez (vésamtèm) » : « S'il en est digne, elle devient pour lui un élixir de vie (sam 'haïm) ; s'il n'en est pas digne, elle devient pour lui un poison mortel (sam mavèt). » Par de telles études, beaucoup tombent dans le puits de perdition en étudiant des sagesses étrangères : on le voit souvent, à cause de nos nombreuses fautes, beaucoup d'étudiants en Torah qui se sont occupés de sagesses étrangères se sont égarés, que le Miséricordieux nous en préserve, comme l'expliquent les cris grands et amers poussés à ce sujet dans de nombreux livres saints.

Mais même ceux qui s'occupent des sagesses de la Torah et du pilpoul pour le Ciel — car « le Saint, béni soit-Il, se réjouit du pilpoul » —, ce n'est pourtant pas là le but essentiel. L'essentiel est « de faire aboutir l'enseignement selon la halakha », comme nous le trouvons chez les anciens (Sota 21a), qui s'éloignaient du pilpoul de vanité et descendaient seulement dans la profondeur de la halakha, pour faire aboutir l'enseignement selon la halakha. Et même ceux qui s'y consacrent vraiment pour le Ciel — heureux sont-ils assurément, heureuse est leur part —, ce n'est pas encore le but de la perfection. Car le but essentiel, dans sa perfection, est l'étude sainte qui mène aux bonnes actions et aux traits de caractère droits, à revenir des fautes, à sauver Israël des péchés : c'est là l'essentiel de la miséricorde envers Israël. Car « ce n'est pas l'étude qui est l'essentiel, mais l'action » (Avot 1,17), et comme nous le demandons chaque jour (dans la bénédiction Ahavat olam) : « Mets dans notre cœur l'intelligence pour comprendre et saisir, écouter, étudier et enseigner, garder, faire et accomplir… ». L'essentiel est l'étude sainte qui fait entrer en Israël l'accomplissement de la Torah ; l'essentiel est que la Torah et les Mitsvot s'accomplissent chez chacun, tous les jours de sa vie, en tout ce qui lui arrivera.

C'est là l'essentiel du « pain de la Torah », comme il est dit (Michlé 9,5) : « Venez, mangez de mon pain. » De là découle la force du pain, qui est l'essentiel du rassasiement et du repas — car on n'appelle repas que celui où il y a du pain, comme l'ont dit nos maîtres (Zohar, Balak 189b). Car la force du pain découle de cette connaissance sainte où sont comprises toutes les allusions, qui fait vivre la connaissance dans le cœur de chacun et fait subsister l'assemblée ; de là viennent toutes les saveurs du monde, qui sont comprises dans le pain. C'est pourquoi la bénédiction du zimoun (avant le Birkat Hamazone), la révélation la plus complète de la volonté divine, ne se dit que sur le pain, qui seul fait un repas fixe : il a la force de faire vivre l'homme et de le maintenir tous les jours de sa vie. Les fruits et les autres aliments ont des saveurs agréables et très douces, qui découlent elles aussi de la connaissance d'où viennent toutes les saveurs du monde ; mais toute leur saveur et toute leur douceur ne font vivre l'homme que pour un temps : on le constate, les fruits et les autres aliments ne rassasient pas l'homme, ils le raniment seulement et lui rendent des forces pour un moment.

C'est l'image des études de la Torah qui font vraiment vivre le monde, mais seulement pour un temps. Cela aussi est très bon, et certains peuvent en vivre un certain temps ; mais ce n'est pas ce qui fait subsister tous les hommes pour toujours. Ce qui fait subsister pour toujours, c'est la sainte Torah qui fait briller dans le monde l'accomplissement de la Torah pour toutes les générations, comme Moché notre maître, que la paix soit sur lui, dont il est dit (Chemot 19,9) : « Et en toi aussi ils croiront pour toujours. »

C'est pourquoi on ne fait pas le zimoun sur les fruits : on ne fixe pas de repas sur des fruits. Le repas fixe autour de la table qui est devant Hachem — le zimoun, la révélation de la volonté qui découle des allusions — se fait par le pain, image du « pain de la Torah » : l'étude qui mène à l'action et fait entrer l'accomplissement de la Torah pour toujours. Les fruits, eux, ne font pas de repas fixe, car ils ne font vivre que pour un temps, comme l'étude dont nous avons parlé, qui ne fait vivre et subsister le monde que pour un temps et non pour les générations. C'est pourquoi on ne fait pas le zimoun sur eux seuls, et pourquoi les fruits et les autres aliments se mangent avec le pain, l'essentiel du repas : joints au pain, ils ont justement une grande force pour rassasier et faire vivre l'homme, comme on le constate.

Autrement dit : toutes les études de la Torah qui sont à l'image des fruits trouvent leur réparation parfaite quand elles se joignent au « pain de la Torah », c'est-à-dire quand on se rapproche du vrai Tsadik et de sa sainte Torah — le pain de la Torah, où sont comprises et cachées toutes les saveurs de la Torah. Nos maîtres l'ont dit (Méguila 19b) de Moché notre maître et de plusieurs Tsadikim : ils savaient tout ce qu'un élève expérimenté innoverait dans l'avenir ; tout est compris dans leur sainte Torah. Et l'essentiel est que leur Torah mène à l'accomplissement de la Torah pour toujours. Alors les fruits et les aliments trouvent leur pleine réparation : ils donnent du goût au pain, font vivre l'homme et le rassasient. Comprends bien et compare l'image à ce qu'elle représente, car en vérité l'image et ce qu'elle représente ne font qu'un : toute la vie du pain, des fruits et des aliments vient de la Torah ; selon leur racine dans la Torah, ils ont la force de faire vivre l'homme et de le maintenir, et c'est ainsi que nos maîtres ont institué de dire sur eux les bénédictions et le zimoun.

Likouté Halakhot, Ora'h 'Haïm, Birkat hapérot 5, §13

כִּי בְּחִינַת בְּקִיאוּת לְעִנְיַן דַּרְכֵי עֲבוֹדַת ה' הוּא עָמֹק מְאֹד. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הָעִקָּר הוּא פְּשִׁיטוּת וּתְמִימוּת, אֲבָל זֶה הַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת בְּעַצְמוֹ לִזְכּוֹת לְהַכְנִיס זֹאת בְּלֵב בְּנֵי אָדָם הוּא עָמֹק וְנִפְלָא מְאֹד, בִּפְרָט לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לִהְיוֹת בָּקִי בְּרָצוֹא וָשׁוֹב בָּקִי בְּעָיֵל וְנָפִיק, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ" וְכוּ', דְּהַיְנוּ שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא אֲפִילּוּ בַּשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית, זֶה הַלִּמּוּד הוּא נִפְלָא מְאֹד. וּצְרִיכִין לִשְׁקֹד הַרְבֵּה עַל דַּלְתֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל אַנְשֵׁי אֱמֶת הָעוֹסְקִים בַּלִּמּוּד הַזֶּה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם זֹאת בֶּאֱמֶת. וְעִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵין מִשְׁתַּדְּלִין לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת לְקַבֵּל מֵהֶם בְּקִיאוּת הַזֹּאת, כִּי צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה רַבִּי כָּזֶה שֶׁיֵּדַע מִבְּקִיאוּת הַזֹּאת. כִּי אֲפִילּוּ גְּדוֹלִים וּמַנְהִיגִים לָאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לַבְּקִיאוּת הַזֹּאת. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בְּמָקוֹם אֶחָד (שבת קלח:), כִּי עִקַּר בְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הוּא לִזְכּוֹת לַהֲלָכוֹת כָּאֵלּוּ, שֶׁעַל יָדָם יְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, 'כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה' (אבות א, יז). וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּמַאֲמַר הַתִּקּוּנִים שֶׁאוֹמְרִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קֹדֶם 'כָּל נִדְרֵי', שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה וּסְלִיחַת עֲווֹנוֹת הִיא עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת לְגַבֵּי הוּא דְּאִתְּמַר בֵּהּ: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר לַמִּשְׁפָּט" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם (תיקו"ז דף קמג:) וְהָבֵן:

Car l'expertise dans les voies du service d'Hachem est très profonde. En vérité, l'essentiel est la simplicité et l'intégrité ; mais faire entrer cette simplicité et cette intégrité elles-mêmes dans le cœur des hommes est très profond et merveilleux. Surtout, être expert dans la halakha dont nous avons parlé : expert dans « aller et revenir », expert dans « entrer et sortir », selon le verset « Si je monte aux cieux, Tu es là ; si je me couche dans le Chéol, Te voici » (Tehilim 139,8). C'est-à-dire pouvoir se renforcer toujours, en tout lieu où l'on se trouve, même dans le Chéol le plus profond et plus bas encore, sans fin ni limite : cette étude-là est tout à fait merveilleuse. Il faut veiller longuement aux portes de la maison d'étude des hommes de vérité qui s'occupent de cette étude, jusqu'à mériter de l'accomplir en vérité. Et l'essentiel de la longueur de l'exil vient de ce qu'on ne s'efforce pas de se rapprocher des vrais Tsadikim pour recevoir d'eux cette expertise. Il faut beaucoup chercher et demander un maître pareil, qui connaisse cette expertise, car même parmi les grands et les dirigeants, tous ne méritent pas cette expertise. C'est à ce sujet que nos maîtres ont dit qu'on ne trouvera pas de halakha claire ni de michna claire en un même endroit (Chabat 138b). Car l'essentiel de l'expertise dans la halakha est de mériter des Halakhot par lesquelles on accomplit les paroles de la Torah, car « ce n'est pas l'étude qui est l'essentiel, mais l'action » (Avot 1,17). Tout cela est suggéré dans le passage des Tikounim que l'on dit à Yom Kippour avant Kol Nidré, où il est expliqué que l'essentiel de la réparation par le repentir et du pardon des fautes passe par le Tsadik, qui peut monter jusqu'à ce dont il est dit : « Si une chose est trop difficile pour toi à juger… » ; voir là-bas (Tikouné Zohar 143b), et comprends.

5. Prier pour l'étude

Likouté Téfilot I, prière 12

Rabbi Nathan a composé cette prière à partir des enseignements de Rabénou sur l'étude de la Torah.

Lire toute la prière

בַּמֶּה נְקַדֵּם יְהֹוָה, כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ בְּרַחֲמָיו וְרֹב חֲסָדָיו, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר חֲסָדֶיךָ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עָלֵינוּ, יֶהֱמוּ מֵעֶיךָ עָלֵינוּ, וּכְשֵׁם שֶׁחָמַלְתָּ עָלֵינוּ, וְנָתַתָּ לָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, חֶמְדָּה גְּנוּזָה, שַׁעֲשׁוּעַ יוֹם יוֹם, כֵּן תְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וּתְחָנֵּנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, וְתִהְיֶה בְּעֶזְרֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לִלְמֹד וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמָהּ תָּמִיד, וְנַהֲפֹךְ פָּנֵינוּ מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהֹוָה תִּהְיֶה חֶפְצֵנוּ, וּבְתוֹרָתְךָ נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה וְכָל לִמּוּדֵנוּ יִהְיֶה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, וְכָל כַּוָּנָתֵנוּ תִּהְיֶה רַק בִּשְׁבִיל שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בֶּאֱמֶת, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנֶיךָ בְּלִמּוּדֵנוּ וְנִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְתַעַזְרֵנוּ שֶׁיָּאִיר לָנוּ אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּזְכֶּה לִלְמֹד וְלַהֲגוֹת בָּהּ, לְהוֹצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, לְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִיר לַמּוּטָב':

אָנָּא יְהֹוָה, עָזְרֵנוּ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶצְלֵנוּ מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה סַם חַיִּים, שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יְדֵי לִמּוּדֵנוּ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּלְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרֵינוּ, לְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ שֶׁעָבְרוּ בְּחשֶׁךְ גָּדוֹל, וּזְכוּת וְכֹחַ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יָגֵן עָלֵינוּ, לְהַצִּילֵנוּ מֵעַתָּה מִכָּל מִינֵי חֲטָאִים וַעֲווֹנוֹת וּפְשָׁעִים וּמִכָּל מִינֵי פְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם, בֵּין בְּעֵת שֶׁנַּעֲסֹק בָּהּ וּבֵין בְּעֵת שֶׁאָנוּ מֻכְרָחִים שֶׁלֹּא לַעֲסֹק בָּהּ, תָּמִיד יָגֵן עָלֵינוּ זְכוּת וְכֹחַ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְהַצִּילֵנוּ מִכָּל מִינֵי חֲטָאִים וּפְגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לָנוּ עַל־יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁאָמְרוּ: 'אוֹרַיְתָא מְגִנָּה וּמַצְלָה בֵּין בְּעִדָּנָא דְּעָסִיק בָּהּ וּבֵין בְּעִדָּנָא דְלָא עָסִיק בָּהּ', וְנִזְכֶּה שֶׁיֻּמְשַׁךְ עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁנִּזְכֶּה מֵעַתָּה לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב:

אָנָּא יְהֹוָה, רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, חֲמֹל עָלַי וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַזֹּאת, אֲשֶׁר יָרַדְנוּ מְאֹד בְּאֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ, וּרְאֵה "כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב", וְאֵין לָנוּ שׁוּם חִיּוּת וּמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ לְהַחֲיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ הָאֻמְלָלוֹת מְאֹד, כִּי אִם עַל־יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה וְהַתְּמִימָה הַמְּאִירַת עֵינַיִם וּמְשִׁיבַת נָפֶשׁ כַּאֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ לָנוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר גַּם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה, בְּתֹקֶף הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, גַּם אָז לֹא תִשָּׁכַח הַתּוֹרָה מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי מֵהֶם וְכוּ' וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" וְהִנֵּה עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כְּבָר נִתְקַיֵּם בָּנוּ: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר" כִּי נִסְתַּרְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד מְאֹד בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה בַּאֲלָפִים וּרְבָבוֹת הַסְתָּרוֹת, כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּבְכֵן יְעוֹרְרוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים עָלֵינוּ וְאַל תּוֹסִיף לְהַסְתִּיר פָּנֶיךָ עוֹד מִמֶּנּוּ, פְּנֵה אֵלֵינוּ וְחָנֵּנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ בָּנוּ, וְקַיֵּם לָנוּ הַבְטָחָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִבְטַחְתָּ לָנוּ: "וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ":

וְעָזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ, שֶׁנִּזְכֶּה לִלְמֹד וְלַהֲגוֹת וּלְהַתְמִיד בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה יוֹמָם וָלַיְלָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְלֹא תִשָּׁכַח הַתּוֹרָה מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ לְעוֹלָם וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְהֹוָה, רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יְהֹוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם":

וְנִזְכֶּה עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ עַל כָּל חֲטָאֵינוּ וַעֲווֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ הַמְּרֻבִּים וְנִזְכֶּה מֵעַתָּה לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה, וּתְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ קְדֻשָּׁתֶךָ, וּתְזַכֵּנוּ שֶׁנִּלְמֹד בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה בְּעֵת הַלִּמּוּד לְקַשֵּׁר רוּחֵנוּ עִם רוּחַ הַצַּדִּיק שֶׁחִדֵּשׁ זֹאת הַתּוֹרָה וְהַהֲלָכָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים אוֹתָהּ עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִבְחִינַת נְשִׁיקִין דִּקְדֻשָּׁה לְאַדְבָּקָא רוּחֵנוּ בְּרוּחַ הַצַּדִּיק, וְיִהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אָנוּ מְנַשְּׁקִין עַצְמֵנוּ עִם הַצַּדִּיק וְהַתַּנָּא שֶׁחִדֵּשׁ הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְנִזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדֵנוּ לְנַחַת רוּחַ לְהַצַּדִּיק וְהַתַּנָּא שֶׁחִדֵּשׁ זֹאת הַתּוֹרָה וְהַהֲלָכָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים אוֹתָהּ, וְנִגְרֹם תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְהַתַּנָּא וְהַצַּדִּיק הַזֶּה שֶׁיִּהְיוּ שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר עַל־יְדֵי לִמּוּדֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה אֶת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְנִזְכֶּה לַאֲקָמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא לְהַעֲלוֹת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת עַל־יְדֵי לִמּוּדֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה:

אָנָּא יְהֹוָה מָלֵא רַחֲמִים, חֲמֹל עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ הָאֻמְלָלָה [הָאֻמְלָלוֹת], וְהַצֵּל אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְתַבְדִּילֵנוּ מִן הַתּוֹעִים מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְתַצִּיל אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶצְלֵנוּ, חַס־וְשָׁלוֹם, מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה סַם מָוֶת, חַס־וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכְנָס בְּלִבֵּנוּ, חַס־וְשָׁלוֹם, שׁוּם צַד הִתְנַגְּדוּת עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת עַל־יְדֵי לִמּוּדֵנוּ וְלֹא יִהְיֶה לִמּוּדֵנוּ לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר, חַס־וְשָׁלוֹם, וּבִפְרָט בְּעֵת לִמּוּדֵנוּ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בַּגְּמָרָא וְתוֹסָפוֹת וּפוֹסְקִים:

אָנָּא יְהֹוָה, תַּצִּיל וּתְמַלֵּט אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁלֹּא יִכְנֹס בְּלִבֵּנוּ שׁוּם צַד גֵּאוּת וְגַבְהוּת בָּעוֹלָם כְּלָל, וְלֹא יִכְנֹס בְּלִבֵּנוּ שׁוּם צַד עַרְמִימִיּוּת כְּלָל, וְלֹא יִהְיֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם הִרְהוּרִים וְקֻשְׁיוֹת עַל צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵצֵא עָתָק מִפִּינוּ, חַס־וְשָׁלוֹם, לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם שׁוּם דִּבּוּר כְּנֶגֶד כְּבוֹדָם, חָלִילָה, רַק אַדְּרַבָּא, תְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עַל־יְדֵי לִמּוּדֵינוּ לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, לִהְיוֹת נִכְנָע אֶצְלָם וּלְהַאֲמִין בָּם וּלְהִתְבַּטֵּל אֲלֵיהֶם, וּלְהִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וְלִשְׁתּוֹת בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת כָּל יְמֵי חַיָּי, אֲנִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהַעֲלוֹת וְלַהֲפֹךְ כָּל הַדִּבּוּרִים וְהַצֵּרוּפִים רָעִים שֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת לְהָפְכָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְלַעֲשׂוֹת מֵהַדִּבּוּרִים רָעִים שֶׁלָּהֶם צֵרוּפֵי הֲלָכוֹת, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִשְׁתַּלְשְׁלוּ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים רָעִים שֶׁל הַמִּתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת, אֲשֶׁר הָפְכוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, וְנַעֲשָׂה לָהֶם פֶּה לְדַבֵּר עַל הַצַּדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז עַל־יְדֵי לִמּוּדָם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה:

וּתְזַכֶּה אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהִטָּהֵר בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁנִּזְכֶּה גַם אֲנַחְנוּ לָבוֹא לְדַעַת זֶה, שֶׁנֵּדַע לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת וְלַהֲפֹךְ כָּל הַצֵּרוּפִים רָעִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה, לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם לְשָׁרְשָׁם שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, לַעֲשׂוֹת מֵהֶם צֵרוּפֵי הֲלָכוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְנִזְכֶּה לְהַעֲלוֹת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת וּלְחַבְּרָהּ עִם דּוֹדָהּ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת, בִּבְחִינַת חִבּוּק וְנִשּׁוּק וְזִוּוּג, וּלְהוֹצִיא בִּלְעָם מִפִּיהֶם:

וְתַכְנִיעַ וּתְשַׁבֵּר וּתְבַטֵּל אֶת כָּל הַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת, וְתִתֵּן בְּלִבָּם אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָהֶם הָאֱמֶת, וְיָשׁוּבוּ כֻּלָּם אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וּתְגַלֶּה וּתְפַרְסֵם אֶת הָאֱמֶת בָּעוֹלָם וּתְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף" וְתָשִׂים שָׁלוֹם בֵּין כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם:

וְזַכֵּנִי לַעֲבֹד אוֹתְךָ בְּשִׂמְחָה תָמִיד, וְעָזְרֵנִי לִהְיוֹת מִן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים, וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לִלְמֹד תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמָהּ תָּמִיד, וְנָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ רַב בְּרָכוֹת מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת וְנִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן סֶלָה:

Que pourrions-nous présenter à Hachem en retour de tout ce qu’Il nous a accordé par Ses miséricordes et l’abondance de Ses bontés, Lui qui nous a donné une Torah de vérité et a implanté en nous la vie éternelle ?

Et maintenant, Hachem, notre Dieu, Toi dont les bontés s’étendent sur nous depuis toujours et à jamais, que Tes entrailles s’émeuvent de compassion en notre faveur.

De même que Tu as eu pitié de nous et que Tu nous as donné, par Tes grandes miséricordes, Ta sainte Torah, trésor précieux et caché, délice de chaque jour, de même, accorde-nous, par Tes grandes miséricordes, Ton soutien et Ta grâce par Tes grandes bontés.

Sois à nos côtés afin que nous méritions tous d’étudier et de nous consacrer constamment à Ta sainte Torah pour elle-même.

Puissions-nous nous détourner complètement des vanités de ce monde, afin que notre désir soit uniquement dans la Torah de Hachem et que nous méditions Ta Torah jour et nuit.

Que toutes nos études se déroulent dans la sainteté et la pureté, et que toute notre intention soit uniquement tournée vers Ton grand et saint Nom, en vérité, afin de T’apporter satisfaction par notre étude.

Puissions-nous mériter d’étudier et d’enseigner, de garder, d’accomplir et de mettre en pratique toutes les paroles de Ta Torah, avec amour.

Aide-nous afin que la lumière de la sainte Torah nous illumine. Puissions-nous mériter de l’étudier et de la méditer, afin qu’elle nous fasse sortir des ténèbres pour nous conduire vers la lumière et qu’elle nous ramène devant Toi par une techouva complète.

Comme l’ont enseigné nos Sages, de mémoire bénie :

« La lumière qu’elle contient ramène vers le bien. »

S’il Te plaît, Hachem, aide-nous afin que l’étude de la sainte Torah devienne pour nous un élixir de vie.

Puissions-nous, grâce à notre étude, revenir véritablement devant Toi par une techouva complète et renouveler notre jeunesse comme celle de l’aigle.

Puissions-nous renouveler nos jours, qui se sont écoulés dans de profondes ténèbres.

Que le mérite et la force de la sainte Torah nous protègent et nous sauvent, dès maintenant, de toutes sortes de péchés, de fautes, de transgressions et de toutes les formes d’atteinte qui existent dans le monde.

Que le mérite et la force de la sainte Torah nous protègent constamment, aussi bien lorsque nous nous consacrons à son étude que lorsque nous sommes contraints de ne pas l’étudier.

Qu’ils nous préservent de toutes les sortes de péchés et d’atteintes qui existent dans le monde.

C’est ce que Tu nous as fait connaître par l’intermédiaire de Tes saints Sages, qui ont enseigné :

« La Torah protège et sauve, aussi bien au moment où l’on s’y consacre qu’au moment où l’on ne s’y consacre pas. »

Puissions-nous mériter que la sainteté et la pureté se répandent sur nous grâce à l’étude de la sainte Torah.

Accorde-nous, dès maintenant, le mérite de nous sanctifier et de nous purifier dans une grande sainteté, conformément à Ta bonne volonté.

S’il Te plaît, Hachem, Toi qui es rempli d’une immense miséricorde, prends pitié de moi et de tout Ton peuple, la maison d’Israël, en ces temps où nous sommes descendus très bas, sans personne pour nous aider ni nous soutenir.

Vois que nos forces nous abandonnent et qu’il ne reste plus de secours ni de soutien.

Nous ne possédons aucune source de vitalité ni aucun moyen de rendre la vie à nos âmes, qui sont si malheureuses, si ce n’est par l’étude de Ta sainte Torah, pure et parfaite, qui illumine les yeux et redonne vie à l’âme.

Tu nous as promis dans Ta sainte Torah que, même dans ces derniers jours, au milieu de la force de la dissimulation et de la dissimulation au sein même de la dissimulation, la Torah ne serait pas oubliée de notre bouche ni de celle de notre descendance.

Comme il est écrit :

« Et Moi, Je cacherai assurément Mon visage… Et ce chant sera devant Lui comme témoignage, car il ne sera pas oublié de la bouche de sa descendance. »

À présent, malheureusement, à cause de nos nombreuses fautes, cette parole s’est déjà réalisée pour nous : « Et Moi, Je cacherai assurément Mon visage. »

Tu T’es caché de nous de manière extrêmement profonde, au sein de la dissimulation au sein de la dissimulation, au milieu de milliers et de myriades de dissimulations, comme Tu le sais, Hachem, notre Dieu.

Que Tes miséricordes et Tes bontés immenses s’éveillent donc en notre faveur. Ne continue pas à cacher Ton visage loin de nous.

Tourne-Toi vers nous, accorde-nous Ta grâce et fais briller Ton visage sur nous.

Accomplis pour nous Ta sainte promesse :

« Et ce chant sera devant Lui comme témoignage, car il ne sera pas oublié de la bouche de sa descendance. »

Aide-nous, par Tes miséricordes, à étudier, à méditer et à persévérer dans Ta sainte Torah, jour et nuit, dans la sainteté et la pureté, nous-mêmes, nos descendants et les descendants de nos descendants.

Que la Torah ne soit jamais oubliée de notre bouche ni de celle de notre descendance.

Que s’accomplisse le verset qui est écrit :

« Et voici l’alliance que Je conclus avec eux, dit Hachem : Mon esprit, qui repose sur toi, et Mes paroles que J’ai placées dans ta bouche ne s’éloigneront pas de ta bouche, ni de la bouche de ta descendance, ni de la bouche de la descendance de ta descendance, dit Hachem, dès maintenant et à jamais. »

Puissions-nous mériter, grâce à l’étude de la sainte Torah, de revenir véritablement vers Toi et de faire une techouva complète pour tous nos nombreux péchés, nos fautes et nos transgressions.

Puissions-nous, dès maintenant, accomplir avec amour toutes les paroles de Ta Torah.

Éveille Tes miséricordes en notre faveur et répands Ta sainteté sur nous.

Accorde-nous le mérite d’étudier Ta sainte Torah dans une grande sainteté, aussi bien la Torah écrite que la Torah orale.

Lors de notre étude, puissions-nous mériter de relier notre esprit à l’esprit du Tsadik qui a enseigné et renouvelé l’enseignement de cette Torah ou de cette Halakha que nous étudions.

Puissions-nous ainsi atteindre le degré des baisers de sainteté, en attachant notre esprit à l’esprit du Tsadik.

Que ce soit comme si nous échangions nous-mêmes des baisers avec le Tsadik et le Tanna qui a enseigné cette Torah.

Puissions-nous mériter que notre étude apporte satisfaction au Tsadik et au Tanna qui ont enseigné cette Torah et cette Halakha que nous étudions.

Que nous procurions une grande joie à ce Tanna et à ce Tsadik, de sorte que ses lèvres remuent dans la tombe, grâce à l’étude, dans une grande sainteté, de ses paroles saintes.

Puissions-nous mériter de relever la Chekhina de la poussière, d’élever la Présence divine hors de l’exil, grâce à notre étude menée dans une grande sainteté et une grande pureté.

S’il Te plaît, Hachem, Toi qui es rempli d’une immense miséricorde, prends pitié de nos âmes malheureuses.

Sauve-moi, ainsi que ma descendance et tout Ton peuple, la maison d’Israël, et sépare-nous de ceux qui s’écartent du chemin de la vérité.

Préserve-nous, par Tes grandes miséricordes, afin que notre étude de la Torah ne devienne jamais pour nous, à Dieu ne plaise, un élixir de mort.

Que ne pénètre jamais dans notre cœur, à Dieu ne plaise, la moindre forme d’opposition aux véritables Tsadikim à cause de notre étude.

Que notre étude ne serve jamais à nous enorgueillir ni à humilier ou à contredire autrui, à Dieu ne plaise, et cela tout particulièrement lorsque nous étudions la Torah orale, la Guemara, les Tossafot et les décisionnaires.

S’il Te plaît, Hachem, sauve-nous et délivre-nous, par Tes grandes miséricordes, afin qu’aucune forme d’orgueil ni de prétention ne pénètre dans notre cœur, et qu’aucune ruse ne s’y installe.

Que notre cœur n’abrite aucune interrogation ni aucun doute au sujet des véritables Tsadikim de la génération.

À plus forte raison, à plus forte raison, que ne sorte jamais de notre bouche, à Dieu ne plaise, une parole portant atteinte à leur honneur.

Au contraire, accorde-nous, par Tes grandes miséricordes et grâce à notre étude, de nous lier aux véritables Tsadikim et de nous rapprocher d’eux.

Puissions-nous nous soumettre devant eux, croire en eux, nous annuler devant eux, nous couvrir de la poussière de leurs pieds et boire avec avidité leurs saintes paroles, comme une personne assoiffée.

Puissions-nous agir ainsi tous les jours de notre vie : moi, ma descendance, les descendants de ma descendance et tout Ton peuple, la maison d’Israël, dès maintenant et à jamais.

Accorde-nous le mérite de nous lier et de nous rapprocher des véritables Tsadikim qui ont atteint les degrés les plus élevés, ceux qui possèdent la force d’élever et de transformer toutes les paroles et toutes les combinaisons mauvaises prononcées contre les véritables Tsadikim, afin de les ramener vers la sainteté.

Qu’ils puissent faire des paroles mauvaises des opposants des combinaisons de paroles de Halakha.

Car ces paroles mauvaises proviennent de ces combinaisons, à partir desquelles les opposants à la vérité ont détourné les paroles du Dieu vivant. En étudiant la Torah orale, ils en sont venus à employer leur bouche pour parler avec arrogance contre le Tsadik et pour le mépriser.

Par la force des véritables Tsadikim, accorde-nous, par Tes grandes miséricordes, de nous sanctifier et de nous purifier véritablement, jusqu’à ce que nous méritions nous aussi de parvenir à cette connaissance.

Puissions-nous apprendre à discerner, à élever et à transformer toutes les mauvaises combinaisons vers la sainteté, à les purifier et à les élever jusqu’à leur racine dans la sainteté, afin d’en faire des combinaisons de paroles de saintes Halakhot.

Puissions-nous mériter d’élever la Chekhina hors de l’exil et de la réunir à son Bien-Aimé, dans l’amour, la fraternité et l’amitié, selon les modalités de l’étreinte, du baiser et de l’union.

Et fais sortir de leur bouche les paroles de Bilaam.

Soumets, brise et annule tous ceux qui s’opposent à la vérité.

Place dans leur cœur la vérité et la foi, afin que la vérité se révèle à eux et qu’ils reviennent tous vers Toi avec sincérité et d’un cœur entier.

Révèle et fais connaître la vérité dans le monde.

Que s’accomplisse le verset qui est écrit :

« La vérité germera de la terre, et la justice regardera depuis les Cieux. »

Établis la paix entre tous les membres de Ton peuple Israël, à jamais.

Aide-moi à Te servir constamment dans la joie.

Aide-moi à faire partie de ceux qui subissent l’affront sans offenser en retour, qui entendent leurs humiliations sans répondre, qui agissent par amour et qui se réjouissent dans les souffrances.

Accorde-nous de Ta part la sagesse, la compréhension et la connaissance.

Puissions-nous tous étudier constamment Ta sainte Torah pour elle-même et revenir véritablement vers Toi.

Répands sur nous d’abondantes bénédictions depuis la Source des bénédictions.

Puissions-nous mériter d’accomplir véritablement Ta volonté tous les jours de notre vie, nous-mêmes, nos descendants et tout Ton peuple, la maison d’Israël, dès maintenant et à jamais.

Amen, Sela.

6. D'autres paroles de Rabénou sur l'étude

Lire les 46 paroles

Séfer HaMidot, Vérité §20

הָאֱמֶת הִוא פּוֹדָה מִכָּל הַצָּרוֹת.

La vérité délivre de toutes les peines.

Likouté Étsot, Vérité et foi §31

הַכְּלָל הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים, הֵן תְּפִלָּה הֵן לִמּוּד תּוֹרָה וַעֲשִׂיַּת מִצְווֹת, הַכֹּל הוּא כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ (עז).

Tout ce que nous faisons, prière, étude ou mitsvot, c'est pour que se révèlent la royauté d'Hachem et la foi en Lui.

Likouté Étsot, Vérité et foi §51

עַל־יְדֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת עַד שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה עַל־יְדֵי זֶה נִתְעַלֶּה הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה (ח"ב פא).

Par la joie de la Torah et des mitsvot, jusqu'à danser de joie, la sainte foi s'élève.

Si'hot HaRan §27

אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת זָרִיז גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה' לְהִזְדָּרֵז מְאֹד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדַת ה', כִּי עִקָּר הוּא הָעֲשִׂיָּה, לִלְמֹד הַרְבֵּה וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַרְבֵּה וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה', אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל תְּהִי נִבְהָל כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה בִּסְפָרִים קְדוֹשִׁים עִנְיְנֵי עֲבוֹדוֹת הַרְבֵּה, אַל תְּהִי נִבְהָל מִפְּנֵי זֶה לֵאמֹר מָתַי אוּכַל לְקַיֵּם אַחַת מֵהֵנָּה מִכָּל הָעִנְיָנִים הַלָּלוּ, מִכָּל־שֶׁכֵּן כֻּלָּם. כִּי צָרִיךְ לְבַל יִהְיֶה מְבֹהָל לַחֲטֹף הַכֹּל בְּבַת אַחַת. רַק לֵילֵךְ בְּנַחַת בְּהַדְרָגָה מְעַט מְעַט. וְלֹא שֶׁיְּהֵא מְבֹהָל וּמְבֻלְבָּל שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם וְלַחֲטֹף הַכֹּל בְּבַת אַחַת וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בִּשְׂרֵפָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמֵּחֲמַת הַבֶּהָלָה חוֹטְפִין מַה שֶּׁאֵין צְרִיכִין. רַק צָרִיךְ לִנְהֹג בְּהַדְרָגָה בְּנַחַת מְעַט מְעָט. וְאִם לִפְעָמִים אֵין הָאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלָל בַּעֲבוֹדַת ה', מַה לַּעֲשׂוֹת אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְּרֵהּ. וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ לִכְסֹף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּסּוּפִין בְּעַצְמָם הֵם דְּבָרִים גְּדוֹלִים מְאֹד וְרַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים יָפִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ, שֶׁהֵם עֵצוֹת גְּדוֹלוֹת טוֹבוֹת מְאֹד, לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְתָב הֵיטֵב. וְהַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין קְצָת:

Il faut être très empressé dans le service d'Hachem. Mais ne t'affole pas en voyant dans les livres tant de choses à accomplir, en te disant : quand pourrai-je en faire ne serait-ce qu'une ?

Si'hot HaRan §28

רָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר וְיֵלֵךְ בְּזֶה הָעוֹלָם בְּכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים וְלִלְמֹד כֻּלָּם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא הַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהוֹלְכִים וְעוֹבְרִים בַּמְדִינוֹת, וּמוֹצִיאִים הוֹצָאוֹת רַבּוֹת עַל זֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל אַחַר כֵּן לְהִתְפָּאֵר וְלוֹמַר שֶׁהָיָה בַּמְּדִינוֹת כְּמוֹ שֶׁדֶּרֶךְ הַשָּׂרִים לְהִתְפָּאֵר וְלוֹמַר: הָיִיתִי בְּוַרְשָׁא וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. כְּמוֹ כֵן רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל מְקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפָּאֵר בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁהָיָה בְּכָל מָקוֹם דְּהַיְנוּ בְּכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים כַּנַּ"ל. וּלֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא מַזְכִּירִין אוֹתוֹ כָּל מַה שֶּׁלָּמַד בָּעוֹלָם הַזֶּה:

L'homme devrait parcourir dans ce monde tous les livres saints, comme les grands seigneurs parcourent les pays, pour pouvoir dire dans le monde futur : j'ai été partout.

Likouté Étsot, Connaissance §8

לִפְעָמִים נִתְעַלְּמִין הַמֹּחִין וְהַדַּעַת, וְאָז יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין בִּתְפִלָּה בֵּין בְּתוֹרָה, וְעַל־יְדֵי זֶה מוֹלִיד הַמֹּחַ וְהַדַּעַת (שָׁם ז')

Parfois l'esprit se voile. Il est bon alors de crier, dans la prière ou dans l'étude, et le cri fait renaître la compréhension.

Likouté Étsot, Parole §23

הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת מְאֹד בְּדִבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת. וּבְיוֹתֵר בְּדִבּוּרִים וְשִׂיחוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. וְאִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו, בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא לָנֶצַח. [עַיֵּן הִתְבּוֹדְדוּת וּלְעֵיל אוֹת י"ט מִגֹּדֶל כֹּחַ הַדִּבּוּר] (צו)

La parole a une très grande force. Multiplie les paroles de Torah, de prière et surtout de conversation avec ton Créateur. Si tu tiens bon toute ta vie, tu mériteras une belle fin, dans ce monde et dans le monde futur.

Séfer HaMidot, Maison §9

כָּל בַּיִת שֶׁנִּשְׁמָעִין בּוֹ דִּבִרֵי־תוֹרָה, שׁוּב אֵינוֹ נֶחֱרַב.

Une maison où l'on entend des paroles de Torah ne sera jamais détruite.

Si'hot HaRan §58

כְּשֶׁחוֹשְׁבִין תּוֹרָה צָרִיךְ לִהְיוֹת חוֹשֵׁב הַדְּבַר תּוֹרָה שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בָּהּ לַחֲשֹׁב וְלַחֲזֹר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אוֹתוֹ הַפָּסוּק אוֹ אוֹתוֹ הָעִנְיָן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְלִהְיוֹת נוֹקֵשׁ וְדוֹפֵק עַל הַפֶּתַח עַד שֶׁיִּפְתְּחוּ לוֹ: יֵשׁ דָּבָר שֶׁפּוֹרֵחַ בַּמַּחֲשָׁבָה כְּמוֹ זְרִיקָה. וְאַחַר־כָּךְ פּוֹרֵחַ מֵהַמַּחֲשָׁבָה וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לָזֶה בְּרִיָּה וְאִישׁ חַיִל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, לִרְדֹּף וְלָרוּץ אַחֲרֶיהָ לְהַשִּׂיגָהּ:

Quand on réfléchit à une parole de Torah, il faut revenir sur le verset encore et encore, et frapper à la porte jusqu'à ce qu'on vous ouvre.

Séfer HaMidot, Confiance §9

עַל־יְדֵי בִּטָּחוֹן אָדָם נִצּוֹל מִדְּאָגָה.

Par la confiance, l'homme est préservé de l'inquiétude.

Séfer HaMidot, Connaissance §14

כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּאֵיזֶה דָּבָר, יִפְתַּח סֵפֶר וְיָבִין אֵיךְ לְהִתְנַהֵג.

Quand on veut savoir comment se conduire, qu'on ouvre un livre : on comprendra comment faire.

Si'hot HaRan §108

יָדוּעַ שֶׁלִּמּוּד הַזֹּהַר מְסֻגָּל מְאֹד מְאֹד. וְדַע שֶׁעַל־יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר נַעֲשֶׂה חֵשֶׁק לְכָל מִינֵי לִמּוּדָם שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְהַלָּשׁוֹן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַזֹּהַר מְעוֹרֵר מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. דְּהַיְנוּ הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר אֶת הָעוֹבֵד ה', דְּהַיְנוּ הַלָּשׁוֹן הָרָגִיל בַּזֹּהַר לוֹמַר זַכָּאָה וְכוּ' עַל כָּל מִצְוָה וַעֲבוֹדָה. וּלְהֵפֶךְ הַצְּעָקָה שֶׁצּוֹעֵק וַי וְכוּ' וַי לֵהּ וַי לְנִשְׁמָתֵהּ עַל הַסָּר מֵעֲבוֹדַת ה'. אֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת מְעוֹרְרִים מְאֹד אֶת הָאָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ:

L'étude du Zohar est une grande ségoula : elle éveille le désir pour toutes les études de la sainte Torah.

Si'hot HaRan §127

פַּעַם אֶחָד הָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן אֱלוּל. וְאָמַר: שֶׁמַּה שֶּׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר תִּקּוּנִים בֶּאֱלוּל, שֶׁהַנִּגּוּן שֶׁל הַתִּקּוּנִים, וְגַם מֵהַחֲלִישׁוּת הַלֵּב שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד אָז מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד מִתְאַחֵר אָז בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ יוֹתֵר מֵרְגִילוּתוֹ, מִכָּל זֶה נַעֲשֶׂה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְתִקּוּנִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה:

En Eloul, la mélodie des supplications et la faiblesse du cœur de celui qui reste plus tard qu'à l'habitude à la maison d'étude font, là-haut, de grandes réparations.

Séfer HaMidot, Crainte du Ciel §5

מִי שֶׁמְּדַבֵּר וּמֵסִית אֶת חֲבֵרוֹ לְיִרְאַת־ שָׁמַיִם, כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו, בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, נַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ סֵפֶר.

Celui qui parle à son ami et l'encourage dans la crainte du Ciel : toutes les paroles qu'il dit deviennent un livre.

Séfer HaMidot, Étude §3

כְּשֶׁאָדָם אוֹמֵר חִדּוּשֵׁי אוֹרַיְתָא, עַל־יְדֵי־זֶה מְשַׂמֵּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

Quand on dit une idée nouvelle dans la Torah, on réjouit Hachem.

Séfer HaMidot, Étude §6

לִמּוּד הַתּוֹרָה - אֲפִלּוּ מִתְנַמְנֵם הוּא טוֹב.

L'étude de la Torah, même en somnolant, c'est bien.

Séfer HaMidot, Étude §8

כָּל מַה שֶּׁלָּמַד אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהָיָה נִמְנָע אֶצְלוֹ לַעֲמֹד עַל אֲמִתַּת כַּוָּנַת הַלִּמּוּד בִּשְׁלֵמוּת, יִזְכֶּה לְהָבִין עַל אֲמִתָּתָהּ בָּעוֹלָם הַבָּא.

Tout ce que l'homme a étudié dans ce monde sans pouvoir en saisir parfaitement le sens, il le comprendra en vérité dans le monde futur.

Séfer HaMidot, Étude §16

הַלּוֹמֵד בְּקוֹל רָם מַאֲרִיךְ יָמִים, וְתַלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ.

Celui qui étudie à voix haute prolonge ses jours, et son étude se maintient en lui.

Séfer HaMidot, Étude §38

יִלְמַד אָדָם אֲפִלּוּ בְּלֹא הֲבָנָה.

Que l'homme étudie, même sans comprendre.

Séfer HaMidot, Étude §40

תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל לִלְמֹד אֵצֶל נְהָרוֹת.

C'est une grande chose d'étudier au bord des rivières.

Séfer HaMidot, Étude §49

תּוֹרָה צְרִיכָה דַּוְקָא לִהְיוֹת בְּדִּבּוּר, כִּי הַלִּמּוּד שֶׁהוּא בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד נִשְׁתַּכֵּחַ, וְאֵין בָּא לִידֵי מַעֲשֶׂה.

La Torah doit être dans la parole : l'étude qui n'est que dans la pensée s'oublie.

Si'hot HaRan §176

קֹדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן מֵחֲמַת שֶׁקֹּדֶם הַשֵּׁנָה בָּאִים וְעוֹמְדִים לְפָנַי כָּל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה:

Avant la Terre d'Israël, je ne pouvais pas dormir : avant de m'endormir, les six cent mille lettres de la Torah venaient se tenir devant moi.

Likouté Étsot, Volonté et désir §5

מִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמֹד כְּלָל כְּגוֹן שֶׁהוּא עַם הָאָרֶץ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם סֵפֶר, אוֹ שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ וּבַמִּדְבָּר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, רַק שֶׁלִּבּוֹ בּוֹעֵר בּוֹ וְנִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לִלְמֹד תּוֹרָה, אֲזַי מַה שֶּׁהַלֵּב חוֹמֵד לִלְמֹד, זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת לִמּוּד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר [עַיֵּן בִּפְנִים בְּסִימָן קמ"ב] (קמ"ב)

Celui qui ne peut pas étudier, mais dont le cœur brûle du désir d'étudier : ce désir lui-même compte comme une étude dans le livre.

Likouté Étsot, Volonté et désir §8

הָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל חֲפֵצִים וְרוֹצִים לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן אֵין כָּל הָרְצוֹנוֹת שָׁוִין. וְיֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בָּרָצוֹן, אֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בֵּין הָרְצוֹנוֹת. וְהַכְּלָל שֶׁעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין, שֶׁיִּהְיֶה כּוֹסֵף אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹךְ כָּךְ מִתְפַּלְּלִין וְלוֹמְדִין וְעוֹשִׂין מִצְווֹת. [וְעַיֵּן מָמוֹן אוֹת נ] (שהר"ן נא)

L'essentiel, c'est la volonté et le désir : désirer Hachem, et au milieu de ce désir, prier, étudier et faire les mitsvot.

Si'hot HaRan §201

אָמַר: כָּל תּוֹרָה וּמַאֲמָר שֶׁאוֹמֵר יְכוֹלִין לֵילֵךְ וְלַעֲבֹר בּוֹ כָּל תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה:

Dans chaque enseignement que je donne, on peut parcourir toute la Torah, les Prophètes, les Écrits et la Torah orale.

Likouté Étsot, Joie §6

לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה הוּא עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכָל פַּעַם לְהַשִּׂיג הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיֵּלֵךְ בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וְעַל־יְדֵי דֶּרֶךְ זֶה עִקַּר הַשִּׂמְחָה. וְעַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה עִקַּר הָעַזּוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה נִמְשָׁךְ עַל יָדָם (שָׁם)

On arrive à la joie par la Torah et la prière, surtout la prière : demander chaque fois d'atteindre ce qui nous est encore caché, et monter ainsi de degré en degré.

Si'hot HaRan §204

אָמַר: שֶׁמִּי שֶׁבָּקִי הֵיטֵב בְּתוֹרָתוֹ וּבְשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת דְּהַיְנוּ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. רָאוּי לוֹ לִמְצֹא כָּל שִׂיחוֹת הָעוֹלָם בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וְאֵין שׁוּם שִׂיחָה וְעִנְיָן בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכַל הַשָּׁלֵם לִמְצֹא בְּתוֹךְ תּוֹרָתוֹ. )פֵּרוּשׁ כִּי בְּוַדַּאי בֶּאֱמֶת בְּכָל הַדִּבּוּרִים וְשִׂיחוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם תּוֹרָה בְּהֶעְלֵם. אֲבָל אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְגַלּוֹת זֹאת, לֵידַע הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁנֶּעֱלָם בְּשִׂיחוֹת בְּנֵי אָדָם, כִּי אִם אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד. אֲבָל עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַנּוֹרָאָה שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מִי שֶׁבָּקִי בִּסְפָרָיו הֵיטֵב הֵיטֵב, וְיֵשׁ לוֹ שֵׂכֶל קְצָת, יוּכַל לִמְצֹא בְּכָל שִׂיחוֹת הָעוֹלָם רְמָזִים בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. אֲפִלּוּ אִם לֹא יִהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר(:

Celui qui connaît bien mes livres peut trouver toutes les conversations du monde dans mon enseignement.

Si'hot HaRan §206

אָמַר: אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁאָמַר, רַק הַקּוֹל לְבַד, הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד. וְזֶה בְּחִינַת "לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ", 'בְּקוֹל' דַּיְקָא. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רַק עוֹמֵד בַּבַּיִת אֵצֶל הַתּוֹרָה שֶׁאוֹמֵר, טוֹב מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר:

Même celui qui n'entend pas les paroles de Torah, mais seulement la voix, c'est très bien. Et même celui qui se tient simplement dans la maison pendant l'enseignement, c'est bien, sans mesure.

Si'hot HaRan §219

אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגּ שֶׁחַי אַחַר כָּךְ שְׁתֵּי שָׁנִים הָיָה מְדַבֵּר בְּכָל פַּעַם הַרְבֵּה מֵאֱמוּנָה, וְהֵבַנּוּ מִדְּבָרָיו שֶׁכָּל דִּבּוּרָיו שֶׁמְּדַבֵּר כָּל כַּוָּנָתוֹ הָיָה הַכֹּל בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיס אֱמוּנוֹתֵינוּ הָאֲמִתִּיּוֹת בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְהָיָה רָגִיל לְהַזְכִּיר כַּמָּה פְּעָמִים גֹּדֶל עֹצֶם נִפְלְאוֹת הַטּוֹבָה שֶׁעָשָׂה לָנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וּפָתַח בָּהּ: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ", וְגִלָּה לָנוּ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת. וְגִנָּה הַרְבֵּה אֶת סִפְרֵי הַמְחַקְּרִים וְהַפִילוֹסוֹפִים וְהִתְלוֹצֵץ מֵהֶם בְּכַמָּה מִינֵי לֵיצָנוּת. וּבֵרֵר לְעֵינֵינוּ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלוּם וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחוֹת כָּאֵלּוּ הַרְבֵּה מְאֹד בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל חָכְמָה אֲמִתִּית נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה אֲשֶׁר כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר הָיָה מָתוֹק מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים וְנִכְנַס בְּעֹמֶק הַלֵּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וּכְבָר כָּתַבְנוּ מֵהֶם הַרְבֵּה כַּאֲשֶׁר כְּבָר נִדְפְּסוּ קְצָתָם אֲבָל עֲדַיִן לֹא נִכְתַּב חֵלֶק אֶלֶף מֵהֶם. וְגַם אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר תְּמוּנַת הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַנָּעִים וְהַמָּתוֹק בְּתַכְלִית הַנְּעִימוּת שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה בְּרֶתֶת וְזִיעַ, שֶׁהָיָה לוֹ כָּל מִין חֵן שֶׁבָּעוֹלָם כַּאֲשֶׁר יְעִידוּן וְיַגִּידוּן כָּל מִי שֶׁזָּכָה לְדַבֵּר עִמּוֹ אֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא. וּכְפִי הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו בַּסּוֹף בִּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים הַנַּ"ל שֶׁחַי אַחַר שֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגּ, שֶׁכָּל דִּבּוּרָיו, הֵן בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא הֵן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל כְּדֵי לְהַכְנִיס אֱמוּנָה בָּעוֹלָם שֶׁהוּא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה":

Quel immense bien Moché Rabénou nous a fait en nous donnant la Torah et en l'ouvrant par : « Au commencement, Dieu créa le ciel et la terre. » Il nous a révélé la sainte foi.

Likouté Étsot, Étude de la Torah §1

עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה נִתְקַבְּלִים כָּל הַתְּפִלּוֹת וְכָל הַבַּקָּשׁוֹת, וְהַחֵן וַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְעַלֶּה וְנִתְרוֹמֵם בִּפְנֵי כָּל מִי שֶׁצְּרִיכִין בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת (א, א)

Par l'étude de la Torah, toutes les prières et toutes les demandes sont acceptées.

Likouté Étsot, Étude de la Torah §3

עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהָבִין הָרְמָזִים מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם לְהִתְקָרֵב עַל יָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ וָאֹפֶל שֶׁנִּדְמֶה, לִכְאוֹרָה, שֶׁשָּׁם קָשֶׁה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, גַּם שָׁם יָאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת לִמְצֹא גַּם שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב מִשָּׁם דַּיְקָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (שָׁם)

Par l'étude de la Torah, on peut comprendre les allusions de toutes les choses du monde pour se rapprocher d'Hachem, même dans les lieux les plus obscurs.

Likouté Étsot, Étude de la Torah §6

תּוֹרָה וּתְפִלָּה הֵם מְחַזְּקִים זֶה אֶת זֶה וּמְאִירִין זֶה לָזֶה (ב, ו)

La Torah et la prière se renforcent et s'éclairent l'une l'autre.

Likouté Étsot, Étude de la Torah §54

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹאֶה וְלוֹמֵד בְּאֵיזֶה סֵפֶר, יִמְצָא אֶת עַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁיִּקַּח לְעַצְמוֹ מוּסָר וְיִרְאֶה פְּחִיתוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, וְזֶה סִימָן שֶׁהוּא חָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ (קכא)

Dans chaque livre que tu étudies, trouve-toi toi-même.

Likouté Étsot, Étude de la Torah §60

אֲפִלּוּ אָדָם פָּשׁוּט אִם יֵשֵׁב עַצְמוֹ עַל הַסֵּפֶר וְיִסְתַּכֵּל עַל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הֵיטֵב, יָכוֹל לִרְאוֹת חֲדָשׁוֹת וְנִפְלָאוֹת, רַק שֶׁלֹּא יַעֲמִיד הַדָּבָר לְנִסָּיוֹן [וְעַיֵּן בִּפְנִים] (רפא)

Même un homme simple, s'il s'assied devant un livre et regarde bien les lettres de la Torah, peut y voir des choses nouvelles et merveilleuses.

Likouté Étsot, Étude de la Torah §61

צָרִיךְ הָאָדָם לַחֲטֹף וְלִגְזֹל עִתִּים לַתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַטִּרְדָּא וְהָעֵסֶק. כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲסָקִים וְטִרְדוֹת רַבּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲטֹף וְלִגְזֹל לְעַצְמוֹ אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה (רפד)

Il faut « voler » du temps pour la Torah au milieu de ses occupations. Même celui qui a beaucoup d'affaires peut prendre une heure par jour pour étudier.

Likouté Étsot, Étude de la Torah §78

הַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם אֲפִלּוּ מֵעֲבֵרוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁנִּלְכָּד בַּמֶּה שֶׁנִּלְכָּד רַחֲמָנָא לִצְלָן אִם יַעֲשֶׂה לוֹ חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, יִזְכֶּה לָצֵאת מִמַּעֲשָׁיו הָרָעִים עַל־יְדֵי גֹדֶל כֹּחַ וְעֵסֶק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (שהר"ן יט)

La Torah a le pouvoir de sortir l'homme même de ses fautes : qu'il se fixe une étude chaque jour, quoi qu'il arrive.

Si'hot HaRan §245

סִפֵּר עִמִּי לְעִנְיַן חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, מִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר בַּתּוֹרָה, אָמַר בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ וְחִדּוּשׁ: מֵהֵיכָן לוֹקְחִין הַחִדּוּשׁ? כִּי בֶּאֱמֶת עִנְיַן חִדּוּשִׁין מִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ הוּא דָּבָר נִפְלָא וְנֶעְלָם מְאֹד מְאֹד, כִּי מֵהֵיכָן לוֹקְחִין זֹאת?. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁבָּזֶה שֶׁזּוֹכִין לְחַדֵּשׁ, בָּזֶה רוֹאִין הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַמְצִיא מֵאַיִן לְיֵשׁ. כִּי בִּתְחִלָּה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל זֹאת הַחִדּוּשׁ, רַק עַכְשָׁו הוּא לוֹקֵחַ וְשׁוֹאֵב מִמְּקוֹר הַחָכְמָה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵין, הַיְנוּ מֵאֵין סוֹף. וּבָזֶה אָנוּ רוֹאִין בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל הִתְגַּלּוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאַחַר כָּךְ דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ, וְאָמַרְתִּי: הֲלֹא רוֹאִין זֹאת. כִּי לִפְעָמִים אֲנִי מִתְיַגֵּעַ קֹדֶם שֶׁאֲנִי מוֹצִיא דִּבּוּר אֶחָד בְּדֹחַק גָּדוֹל, (וְלִפְעָמִים נִפְתָּח הַלֵּב וְנוֹבְעִין חִדּוּשִׁים רַבִּים). הֵשִׁיב: גַּם זֶה פֶּלֶא וְחִדּוּשׁ גָּדוֹל. הַיְנוּ כְּשֶׁאֲפִלּוּ אֵין מוֹצִיאִין אֶלָּא דִּבּוּר אֶחָד בְּדֹחַק גָּדוֹל גַּם זֶה פִּלְאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. כִּי מֵהֵיכָן לוֹקְחִין אֲפִלּוּ זֶה הַדִּבּוּר. וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לְהָבִין וְחָפֵץ בֶּאֱמֶת יוּכַל לִרְאוֹת מִזֶּה אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַיִן בְּעַיִן. לֹא מִבַּעֲיָא מִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בְּעַצְמוֹ, הוּא בְּוַדַּאי רוֹאֶה וּמֵבִין בְּדַעְתּוֹ הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל, אַךְ אֲפִלּוּ מִי..דף מס: שֶׁאֵינוֹ בַּר הָכִי לְחַדֵּשׁ בְּעַצְמוֹ, גַּם הוּא יָכוֹל לִרְאוֹת אֲמִתָּתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה הַנִּפְלָאִים שֶׁרוֹאֶה בִּסְפָרִים קְדוֹשִׁים. וְעַל כֵּן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא עֵדוּת נֶאֱמָנָה עָלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה", וְעַיֵּן מִזֶּה בְּסֵפֶר "לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" בְּהִלְכוֹת עֵדוּת הֲלָכָה ה' וּבְהִלְכוֹת פֶּסַח הֲלָכָה ט'

D'où vient une idée nouvelle dans la Torah ? C'est là qu'on voit la révélation d'Hachem, qui crée à partir de rien.

Likouté Étsot, Téchouva §27

צָרִיךְ הָאָדָם לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ, לְמַהֵר לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיַלְדוּתוֹ קֹדֶם שֶׁהִזְקִין, כִּי אָז שׁוֹמֵעַ עֲדַיִן קוֹל הַכְּרוּז שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁמַּכְרֶזֶת בְּכָל יוֹם וְקוֹרֵאת אֶת הָאָדָם שֶׁיָּשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה הַבָּאִים עַל הָאָדָם בְכָל פַּעַם. אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּזְקַן קָשֶׁה בְּיוֹתֵר לַהֲשִׁיבוֹ [וְעַיֵּן בִּפְנִים בְּסִימָן ר"ו] (רה)

Aie pitié de toi : reviens vers Hachem dans ta jeunesse, tant que tu entends encore l'appel de la Torah, qui appelle chaque jour l'homme à revenir.

Si'hot HaRan §267

אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין חַס וְשָׁלוֹם:

Celui qui veut innover dans la Torah peut innover autant que son intelligence le permet, à condition de ne pas en tirer une nouvelle loi.

Likouté Étsot, Omer et Chavouot §1

עַל־יְדֵי שִׂמְחַת פּוּרִים בְּהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְקַיֵּם מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּנִגְלֶה וְנִסְתָּר (י, ח)

Par la joie de Pourim, avec les battements de mains et les danses, on mérite de compter le Omer parfaitement, et de recevoir la Torah.

Likouté Étsot, Omer et Chavouot §5

בְּשָׁבוּעוֹת מְקַבְּלִין הַתּוֹרָה, וְאָז יְכוֹלִין לְקַבֵּל חִיּוּת חָדָשׁ וּלְהַמְשִׁיךְ רְפוּאָה לְהָרֵאָה (רסו)

À Chavouot, on reçoit la Torah : on peut alors recevoir une vie nouvelle.

Si'hot HaRan §271

אָמַר: הֲלֹא הַחֶנְוָנִי דַּרְכּוֹ לְהַקִּיף בְּהַקָּפָה, שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לְאַחַר זְמַן, וּמַדּוּעַ לֹא יֹאמַר הָאָדָם אֵיזֶה קַפִּיטְלִיךְ תְּהִלִּים אוֹ לִלְמֹד אוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁאָר מִצְווֹת, וְיִהְיֶה מֻנָּח וּמוּכָן אֶצְלוֹ לְעֵת הַצֹּרֶךְ?! כִּי יִהְיֶה זְמַן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָזֶה, שֶׁיִּגְבֶּה שְׂכָרוֹ וּפְעֻלָּתוֹ. לֹא יְהֵא שֶׁנּוֹתֵן הַחֶנְוָנִי (נ"א וּמַדּוּעַ לֹא יְהֵא כְּהַחֶנְוָנִי שֶׁנּוֹתֵן) סְחוֹרָה בְּהַקָּפָה וְכוּ'?! וְלֹא שָׁמַעְתִּי שִׂיחָה זוֹ בְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ רַק מִפִּי אַחֵר. וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁהָיָה בָּזֶה שִׂיחָה נָאָה וְלֹא זָכִיתִי לְשָׁמְעָהּ:

Le boutiquier vend à crédit. Pourquoi l'homme ne mettrait-il pas de côté quelques chapitres de Psaumes, un peu d'étude ou quelques mitsvot, prêts pour le jour où il en aura besoin ?

Likouté Étsot, Soukkot §7

עַל־יְדֵי שֶׁנִּכְנָסִין בַּסֻּכָּה נַעֲשִׂים בְּעַצְמָם בִּבְחִינַת הַתּוֹרָה, כִּי מִבְּחִינַת סֻכָּה יוֹצֵאת כָּל הַתּוֹרָה (שָׁם)

En entrant dans la soukka, on devient soi-même comme la Torah, car toute la Torah sort de la soukka.

Si'hot HaRan §287

אָמַר: מַה יֵּשׁ לְהָאָדָם לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם, אֵין צָרִיךְ כִּי אִם לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל. מֶע בַּאדַארְף מֶער נִיט נָאר דַּאִווינֶין אִין לֶערְנֶין אִין דַּאִווינֶין. עוֹד שָׁמַעְתִּי כַּמָּה דְּבָרִים וְשָׁכַחְתִּי:

Qu'a l'homme à faire dans ce monde ? Rien d'autre que prier, étudier et prier.

Si'hot HaRan §299

אַחַר שִׂמְחַת תּוֹרָה הָיִיתִי רָגִיל לָבוֹא אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וּבְכָל שָׁנָה כְּשֶׁבָּאתִי אֵלָיו אַחַר שִׂמְחַת תּוֹרָה שָׁאַל אוֹתִי אִם הָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה. וְסִפֵּר לִי כַּמָּה פְּעָמִים אֵיךְ הָיוּ הָעוֹלָם שְׂמֵחִים בְּבֵיתוֹ וְהָיָה לוֹ נַחַת גָּדוֹל מִזֶּה. וְכֵן עוֹד פַּעַם אַחַת בְּאֶמְצַע הַשָּׁנָה דִּבֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן שִׂמְחַת תּוֹרָה אִם אֲנִי מַרְגִּישׁ שִׂמְחָה בְּלִבִּי אָז, אוֹ עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחֵר בַּשָּׁנָה אִם אֲנִי מַרְגִּישׁ שִׂמְחָה בְּלִבִּי. )וּבָרוּךְ ה' שֶׁעֲזָרַנִי בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל לִשְׂמֹחַ בְּכָל לֵב כַּמָּה פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, וְהִרְגַּשְׁתִּי הַשִּׂמְחָה בְּלִבִּי מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל. כִּי שִׂמְחַת יַהֲדוּתֵנוּ, מַה שֶּׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וּלְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא לְכָל חַד כְּפוּם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. וְאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל. כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים. בִּפְרָט בְּחִינַת הַדְּבֵקוּת שֶׁמַּרְגִּישִׁין בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְׁרָאֵל, זֶה אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל( כִּי חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ הָיָה מְאֹד שֶׁנִּהְיֶה שְׂמֵחִים בְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, בִּפְרָט בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה וּפוּרִים וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. וְסִפֵּר לִי שֶׁפַּעַם אַחַת בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה רָקַד בְּעַצְמוֹ לְבַדּוֹ בְּחַדְרוֹ בְּלִי סִיּוּעַת אֲנָשִׁים אֲחֵרִים:

Chaque année après Sim'hat Torah, Rabénou me demandait si j'avais été joyeux à Sim'hat Torah.

Si'hot HaRan §308

וְיֵשׁ לָנוּ בָּזֶה שִׂיחוֹת הַרְבֵּה, שֶׁכָּל דִּבּוּרִים וְשִׂיחוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁל הָעוֹלָם הַכֹּל הֵם מִן הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁמַּרְבֶּה שִׂיחוֹת כָּאֵלֶּה לְהַכְבִּיד הַצַּעַר וּלְהַגְדִּיל דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה כְּאִלּוּ עַכְשָׁו חַס וְשָׁלוֹם, אָפֵס תִּקְוָה. וּבֶאֱמֶת הוּא שֶׁקֶר וְכָזָב כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְפַרְנֵס וּמְכַלְכֵּל הָעוֹלָם תָּמִיד וּבְכָל דּוֹר וּבְכָל שָׁנָה נִמְצָאִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים. וְאִם נִסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּכָל שָׁנָה וּבְכָל עֵת, בְּוַדַּאי נִמְצָא תָּמִיד אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁהָיוּ עֲנִיִּים וּמְשָׁרְתִים וְכַיּוֹצֵא בַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמִים, וְעַכְשָׁו נִתְעַשְּׁרוּ. וְגַם הֵם רֻבָּם אוֹמְרִים שֶׁהַשָּׁנִים אֵינָם מְתֻקָּנוֹת עַתָּה כְּמִקֹּדֶם, מֵחֲמַת שֶׁרוֹצִים בְּכָל פַּעַם עֲשִׁירוּת יוֹתֵר, וּמַנְהִיגִים בְּבֵיתָם בִּגְדוֹלוֹת יוֹתֵר, עַד שֶׁהוֹצָאָתָם מְרֻבָּה. וְאוֹמְרִים שֶׁעַתָּה אֵינָם שָׁנִים טוֹבוֹת כְּמִקֹּדֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ זוֹכְרִים שֶׁזֶּה סָמוּךְ לִפְנֵי אֵיזֶה שָׁנִים הָיוּ עֲנִיִּים אוֹ מְשָׁרְתִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְיִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, מַאי נָפְקָא מִנָּהּ, מַה שֶּׁצּוֹעֲקִים בְּכָל פַּעַם שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה. וּכְבָר צָוַח שְׁלֹמֹה עַל זֶה וְסָתַר דִּבְרֵיהֶם. וְאָמַר: "אַל תֹּאמַר שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה". וְאַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ שָׁם כִּי הַכֹּל לְפִי זְכוּת הַדּוֹרוֹת, אַף עַל פִּי כֵן הַרְבֵּה פָּנִים לַתּוֹרָה וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִדֵּי פְּשׁוּטוֹ כִּי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה חָכָם גָּדוֹל מִכָּל אָדָם אָמַר בְּחָכְמָתוֹ וְרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁזֶּה שְׁטוּת גָּדוֹל מַה שֶּׁאוֹמְרִים שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה. כִּי בְּכָל פַּעַם אוֹמְרִים כָּךְ. וּבֶאֱמֶת אָנוּ רוֹאִים שֶׁבְּכָל פַּעַם הָעוֹלָם נִתְעַשֵּׁר יוֹתֵר, וּמִתְנַהֵג הָעוֹלָם בִּגְדוֹלוֹת וּבְהוֹצָאָה מְרֻבָּה יוֹתֵר מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: וּבֶאֱמֶת מַאי נָפְקָא מִנָּהּ בָּזֶה? אַדְּרַבָּא, אִם עַכְשָׁו הָעוֹלָם בְּדַחֲקוּת יוֹתֵר צְרִיכִים לִבְרֹחַ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה. כִּי אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ מִצָּרוֹת וְיִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה רַק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֶל הַתּוֹרָה כִּי "אָדָם לֶעָמָל יוּלָד" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ 'אָדָם לֶעָמָל יוּלָד, אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה'. פֵּרוּשׁ מֵאַחַר שֶׁאֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אִם יִהְיֶה עָשִׁיר אוֹ עָנִי וְכוּ' אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ עָמָל וָכַעַס כָּל יָמָיו כִּי צָרוֹת וְיִסּוּרֵי כָּל אָדָם רַבִּים מְאֹד וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "גַּם כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת" וְכוּ'. וְכַמּוּבָא בַּשְּׁלָ"ה בִּלְשׁוֹן חָרוּז: "אֵין רֶגַע בְּלֹא פֶּגַע אֵין שָׁעָה וְכוּ' אֵין יוֹם וְכוּ'" עַל כֵּן בְּוַדַּאי אַשְׁרֵי מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִזֶּה הֶעָמָל שֶׁל פִּגְעֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֶל עֲמַל הַתּוֹרָה, וְאָז בְּוַדַּאי אַשְׁרֵי וְטוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל בָּזֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה טוֹבִים מֵאֵלֶּה, וּבְגֹדֶל דַּאֲגָתוֹ וְטִרְדָּתוֹ וְצַעֲרוֹ עַל פַּרְנָסָתוֹ וּמָמוֹן בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, בָּזֶה לֹא יִפְעַל כְּלוּם רַק מְבַלֶּה יָמָיו בְּצַעַר וּדְאָגָה וְכַעַס וּמַכְאוֹבוֹת וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ מֵהַתּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ' מֵחֲמַת דְּאָגוֹת וְשִׂיחוֹת וּשְׁטוּתִים כָּאֵלּוּ. וּלְבַסּוֹף: "מְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַּעֲמָלוֹ". כִּי: "בְּהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ" וְכוּ'. כִּי בֶּאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת וְלֵב לְהָבִין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יָבִין בְּשֵׂכֶל וְיִרְאֶה שֶׁגַּם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה הָעוֹלָם מָלֵא דַּאֲגוֹת וְטִרְדוֹת הַפַּרְנָסָה, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם כּוֹתְבִים בְּהַקְדָּמוֹתֵיהֶם שֶׁהָיָה לָהֶם צָרוֹת רַבּוֹת בִּימֵיהֶם וְחֶסְרוֹן כִּיס וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה הַקָּשָׁה מִכֻּלָּם, וְאַף עַל פִּי כֵן חִבְּרוּ סְפָרִים קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה כִּי: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" וְכוּ'. וְהַכְּלָל שֶׁגַּם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה הָעוֹלָם מָלֵא דַּאַגוֹת פַּרְנָסָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קֹהֶלֶת ב־כג) "גַּם כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת" וְכוּ'. וּכְתִיב "אָדָם לְעָמָל יוּלָד קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז" וְכוּ'. וְכַיּוֹצֵא כָּאֵלֶּה פְּסוּקִים הַרְבֵּה. וְגַם אָז נִדְמֶה לְכָל אֶחָד שֶׁבְּצוּק הָעִתִּים כָּאֵלֶּה צְרִיכִים לִדְאֹג רַק עַל הַפַּרְנָסָה וְעַל יְדֵי זֶה אָבְדוּ יְמֵיהֶם וְהָלְכוּ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֶמְדָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן נִמְצָא בְּכָל דּוֹר צַדִּיקִים וִירֵאִים וּכְשֵׁרִים שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחוּ עַל זֶה וּבָרְחוּ מִן הֶעָמָל שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה לַעֲמַל הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה וְזָכוּ לָהֶם וּלְדוֹרוֹתֵיהֶם וְכוּ' אַשְׁרֵי לָהֶם. וְכֵן עַכְשָׁו בְּוַדַּאי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית וּבְוַדַּאי יֵשׁ כֹּחַ עַתָּה גַּם עַתָּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לִבְרֹחַ מִדְּאָגוֹת וְשִׂיחוֹת שֶׁל צַעַר כָּאֵלֶּה, לִבְרֹחַ מֵהֶם וְלִבְטֹחַ בַּה' וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֲמַל הַתּוֹרָה תַּחַת עָמָל הַמַּר שֶׁל דַּאֲגַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וּבְוַדַּאי יְפַרְנְסוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְפַרְנֵס הָעוֹלָם תָּמִיד כְּאָז כֵּן עַתָּה. אַדְּרַבָּא, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג הָעוֹלָם בְּכָל פַּעַם יָפֶה יוֹתֵר: הַכְּלָל: שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה מָלֵא דְּאָגוֹת וִיגוֹנוֹת וְצַעַר וְיִסּוּרִים תָּמִיד כְּמוֹ אָז כְּמוֹ עַתָּה וּכְמוֹ שֶׁנִּגְזַר מֵחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם". וְאֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ מֵהָעִצָּבוֹן וְהַדְּאָגוֹת הָאֵלּוּ הַמְקַצְּרִים וּמְכַלִּים יְמֵי הָאָדָם, אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ מֵהֶם כִּי אִם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֶל הַתּוֹרָה וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְבָר דִּבַּרְנוּ שֶׁזֶּהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה 'כָּךְ הוּא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא'. וּמַקְשִׁין הַהֲמוֹן עָם, אֵיךְ שַׁיָּךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵאַחַר שֶׁצָּרִיךְ לִסְבֹּל עָמָל כָּזֶה לֶאֱכֹל פַּת בַּמֶּלַח וְכוּ'? וּכְבָר מְבֹאָר בְּאֵיזֶה סְפָרִים אֵיזֶה תֵּרוּצִים דְּחוּקִים בְּדֶרֶךְ דְּרָשׁ. אֲבָל בֶּאֱמֶת מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם וְלֵב לְהִסְתַּכֵּל בְּעִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה בֶּאֱמֶת, מִי שֶׁזָּכָה לִינֹק בֶּאֱמֶת מִתּוֹרוֹתָיו וְשִׂיחוֹתָיו וּמַעֲשִׂיּוֹתָיו הַנּוֹרָאִים שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, אֶצְלוֹ מְבֹאָר הַמִּשְׁנָה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר וִיכוֹלִין לְהַסְבִּיר הַדָּבָר לְכָל בַּר שֵׂכֶל אֲמִתִּי הַבָּקִי קְצָת בְּטוּב הַנְהָגַת הָעוֹלָם. כִּי כָּל הָעֲשִׁירִים וְהַגְּבִירִים הַגְּדוֹלִים מוֹדִים שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה מָלֵא יְגוֹנוֹת וְיִסּוּרִים. כִּי דַּאֲגוֹתֵיהֶם וְיִסּוּרֵיהֶם רַבּוֹת מְאֹד מְאֹד בְּכָל פַּעַם וּבְכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'מַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דְּאָגָה' וְאַף עַל פִּי שֶׁהַהֲמוֹן עַם הָעֲנִיִּים אֵינָם מְבִינִים זֹאת וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁאִם הָיָה לָהֶם עֲשִׁירוּת לֹא הָיָה לָהֶם דְּאָגוֹת, אֲבָל בֶּאֱמֶת הֵם טוֹעִים הַרְבֵּה בָּזֶה וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהָעֲנִיִּים וְהַבַּעֲלֵי בָּתִּים יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן בְּוַדַּאי דְּאָגוֹת הַרְבֵּה וְכַנִּזְכַּר לְעֵיל. עַל כֵּן אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ מִיִּסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה הַמָּלֵא מַכְאוֹבוֹת יִסּוּרִים מִיִּסּוּרִים שׁוֹנִים, הֵן בְּעִנְיַן פַּרְנָסָה הֵן בְּעִנְיַן צַעַר וְיִסּוּרִים מֵאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וּלְהַנָּשִׁים נִדְמֶה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִבַּעֲלֵיהֶם יִסּוּרִים, וְהֵן בְּעִנְיַן יִסּוּרִים וּמַכְאוֹבִים מַמָּשׁ. שֶׁנִּמְצָאִים הַרְבֵּה סוֹבְלֵי חֲלָאִים וּמַכּוֹת מֻפְלָאוֹת רַחֲמָנָא לִצְלַן בָּעוֹלָם הֵן עַל כָּל אֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ מִכָּל זֶה כִּי אִם אֶל הַתּוֹרָה. כִּי כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיִּחְיֶה בְּנַחַת בְּלִי צַעַר הוּא מָלֵא צָרוֹת תָּמִיד. כִּי כָּל מַה שֶּׁמְּקַוֶּה לְטוֹב בָּא לְהֵפֶךְ. וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לוֹ לִפְעָמִים אֵיזֶה טוֹב מְדֻמֶּה, הוּא בְּוַדַּאי מְעֹרָב בִּיגוֹנוֹת תָּמִיד כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ לַמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת. עַל כֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה" (מִשְׁלֵי כא־ל) לִחְיוֹת בְּנַחַת, כִּי אִם כְּשֶׁמִּתְרַצֶּה בֶּאֱמֶת לְהִסְתַּפֵּק בְּתַכְלִית הַמִּעוּט וְלִחְיוֹת חַיֵּי צַעַר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם בַּמִּשְׁנָה הַנַּ"ל: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל וְכוּ'. שֶׁאָז דַּיְקָא כְּשֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל הַדַּחֲקוּת וְחַיֵּי צַעַר וְלִסְבֹּל הַכֹּל וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם: וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אָז דַּיְקָא יֵשׁ לוֹ חִיּוּת גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאַשְׁרֵי לוֹ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וַדַּאי. כִּי לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם יִסּוּרִים מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַמְּרֻבִּים אֵצֶל כָּל אָדָם מְאֹד מֵאַחַר שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה וְכָל חִיּוּתוֹ וְטוּבוֹ הוּא הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טוֹב אֲמִתִּי וְאָז בְּוַדַּאי חַיָּיו חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְאַשְׁרֵי לוֹ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל הָרוֹצֶה תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלִחְיוֹת בְּנַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּוַדַּאי חַיָּיו מָרִים וּמְרוֹרִים מְאֹד. כִּי אֲפִלּוּ רוּחַ קִימְעָא עוֹכַרְתּוֹ (סוֹטָה ה.). כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁבָּא עָלָיו דָּבָר נֶגֶד רְצוֹנוֹ, יֵשׁ לוֹ צַעַר וְיִסּוּרִים. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְנַהֵג הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה גְּבִיר וְאָדוֹן וּמוֹשֵׁל, כִּי עוֹלָם הַזֶּה מָלֵא יִסּוּרִים כַּנַּ"ל. עַל כֵּן אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ מֵעֲמַל עוֹלָם הַזֶּה, וְיִסּוּרָיו כִּי אִם אֶל עֲמַל הַתּוֹרָה, לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לֵילֵךְ בְּדַרְכָּהּ שֶׁל הַתּוֹרָה, לֶאֱכֹל פַּת בַּמֶּלַח וְכוּ'. וְאָז אַשְׁרֵי וְטוֹב לוֹ. אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וַדַּאי וְהַדְּבָרִים מוּבָנִים הֵיטֵב לַבָּקִי קְצָת בְּיִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה וְדַאֲגוֹתָיו הָרַבִּים וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת. וְעַיֵּן מִזֶּה בְּשִׂיחוֹתָיו שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַנִּדְפָּסִים אֵצֶל הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת לְעֵיל, וְעַיֵּן בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם וְכוּ' אֲפִלּוּ חַכְמֵי הַמְחַקְּרִים שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹדִים לְכָל זֶה, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה מָלֵא יִסּוּרִים תָּמִיד וְכַמְבֹאָר בְּסִפְרֵיהֶם הַרְבֵּה מִזֶּה. וְאָמְרוּ, שֶׁאֵין טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם הַסֵּבֶל. דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין בָּעוֹלָם הַזֶּה לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִסְבֹּל כָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו וְכוּ'. אֲבָל כָּל דִּבְרֵיהֶם אֵינָם מוֹעִילִים לְהָעוֹלָם בְּלֹא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁזָּכִינוּ אֲנַחְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי אֵין אָדָם זוֹכֶה לָזֶה שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ הַסֵּבֶל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשֶׁלֹּא יַטְרִידוּהוּ צָרוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי כְּשֶׁמְּיַשֵּׁב הָאָדָם עַצְמוֹ הֵיטֵב הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ שׁוּם תַּכְלִית כְּלָל, כִּי אֲפִלּוּ אִם הָיָה עוֹלָם הַזֶּה מָלֵא טוֹבוֹת וַעֲשִׁירוּת בְּלִי שׁוּם יִסּוּרִים וְצַעַר וּדְאָגוֹת כְּלָל אַף עַל פִּי כֵן הוּא הֶבֶל וָרִיק כִּי הַזְּמַן חוֹלֵף וְעוֹבֵר כְּהֶרֶף עַיִן: "וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר" וְלֹא כְצִלּוֹ שֶׁל דֶּקֶל וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְכוּ' וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעוּפָה". מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁגַּם כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה מָלֵא צַעַר וִיגוֹנוֹת וְיִסּוּרִים וּדְאָגוֹת וּטְרָדוֹת בְּלִי שִׁעוּר, מִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן, מִן גְּדוֹלֵי גְדוֹלֵי הָעֲשִׁירִים הַמֻּפְלָגִים עַד תַּכְלִית עָנִי שֶׁבָּעֲנִיִּים, כֻּלָּם מְלֵאִים דְּאָגוֹת, וּטְרָדוֹת הוֹצָאוֹת פַּרְנָסָתָם, וּשְׁאָרֵי יִסּוּרִים מִיִּסּוּרִים שׁוֹנִים, וְצָרוֹת וְהַרְפַּתְקָאוֹת כַּיָּדוּעַ לַכֹּל. וַאֲפִלּוּ קֵיסָרִים וּמְלָכִים וְשָׂרִים גְּדוֹלִים מְלֵאִים דְּאָגוֹת וְיִסּוּרִים וּפְחָדִים רַבִּים בְּלִי שִׁעוּר כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁבָּקִי בָּהֶם וּבְדַרְכֵיהֶם. וְכָל זֶה יָדוּעַ וּמְבֹאָר אֲפִלּוּ לְחַכְמֵי הָאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מִי שֶׁיִּבְרַח מִזֶּה כִּי אִם כְּשֶׁבּוֹחֵר חֶלְקוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת הַקְּדוֹשִׁים, וּמְרֻצֶּה לְהִסְתַּפֵּק בְּתַכְלִית הַמִּעוּט מִזֶּה הָעוֹלָם כְּדֵי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְבַלּוֹת יָמָיו עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה. אָז דַּיְקָא יָכוֹל לִבְרֹחַ מִן עֲמַל הָעוֹלָם הַזֶּה, לִפְטֹר מֵעָלָיו עָמָל וִיגִיעוֹת וּטְרָדוֹת וּמְרִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל דַּאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְלִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה', אֲשֶׁר הוּא עִקַּר הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וּבְוַדַּאי צָדְקוּ וְנֶאֶמְנוּ דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה הַקְּדוֹשָׁה אֲפִלּוּ עַל פִּי פְּשׁוּטָהּ. שֶׁמִּי שֶׁבּוֹחֵר לִסְבֹּל בָּעוֹלָם הַזֶּה לֶאֱכֹל פַּת בַּמֶּלַח וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה יִשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ יִישַׁן וְחַיֵּי צַעַר יִחְיֶה, כִּי אֲפִלּוּ פַּת בַּמֶּלַח וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה בְּהַרְחָבָה, וְעַל כֵּן הוּא צָרִיךְ עִם כָּל זֶה לִהְיוֹת מְרֻצֶּה לִחְיוֹת חַיַּי צַעַר, אֲבָל כָּל זֶה הוּא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כְּדֵי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם: וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אָז אִם עוֹשֶׂה כֵּן בְּוַדַּאי אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וַדַּאי. כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ חִיּוּת אֲמִתִּי מֵאַחַר שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִסְבֹּל כָּל יִסּוּרֵי עוֹלָם הַזֶּה. וְזָכָה לְהַשִּׂיג הָאֱמֶת שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה לֹא נִבְרָא בִּשְׁבִיל נַחַת לְהִתְעַנֵּג בּוֹ. אַדְּרַבָּא מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְעַנֵּג בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא מָלֵא יִסּוּרִים וְכַעַס וּמַכְאוֹבוֹת וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל. רַק הוּא בּוֹרֵחַ מֵעֲמַל הָעוֹלָם הַזֶּה לַעֲמַל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הוּא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ. אָז לֹא דַּי שֶׁיִּזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא עוֹלָם הַנִּצְחִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ עוֹלֶה כְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ כְּהֶרֶף עַיִן, אַף גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה אַשְׁרֵי לוֹ אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ. כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין טוֹב כְּמוֹ הַסֵּבֶל אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הַסֵּבֶל שֶׁל יִסּוּרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם כְּשֶׁבּוֹרֵחַ אֶל עֲמַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת הַקְּדוֹשִׁים וְכַנַּ"ל. וְהַדְּבָרִים מְבֹאָרִים וּמוּבָנִים מְאֹד לְמִי שֶׁחָפֵץ בָּאֱמֶת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ. כִּי מִי שֶׁמִּתְלוֹצֵץ מִדְּבָרִים כָּאֵלּוּ הוּא מִתְלוֹצֵץ רַק מֵעַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עֲצוֹתֵינוּ הָאֲמִתִּיּוֹת וּפוֹנֶה עָרְפּוֹ אֲלֵיהֶם. כִּי הוּא רוֹצֶה רַק לִטְבֹּעַ בִּיוֵן מְצוּלַת הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִי יִמְחֶה בְּיָדוֹ, יֹאחֵז כָּל אֶחָד דַּרְכּוֹ (תְּהִלִּים כ־ח) "וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר". וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל אֶחָד שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ הַרְבֵּה, וְכַוָּנַת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה לְהוֹצִיאוֹ מִמְּקוֹמוֹת שֶׁנִּטְבַּע בָּהֶם בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף. אֲבָל אוֹתוֹ הָאִישׁ נָתַן כָּתֵף סוֹרֶרֶת וְחִזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא קִבֵּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּלִבּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הוּא הֵבִין שֶׁדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲמִתִּיִּים וְנִפְלָאִים, אֲבָל לֹא רָצָה לְקַבְּלָם. עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: זֶה הָאִישׁ דּוֹמֶה כְּמוֹ מִי שֶׁנִּטְבָּע בַּמַּיִם וְהוֹלֵךְ לְאִבּוּד, וּבָא אֶחָד וּפוֹשֵׁט יָדוֹ וְרוֹצֶה לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, וְהוּא נוֹתֵן כָּתֵף סוֹרֶרֶת וּפוֹנֶה עָרְפּוֹ בְּעַזּוּת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִתְפֹּס בּוֹ לְהוֹצִיאוֹ, וּבוֹרֵחַ מִן הַבָּא לְהַצִּילוֹ. וּלְהַשּׁוֹמֵעַ יֻנְעַם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא: תַּם וְנִשְׁלַם סֵפֶר שִׂיחוֹת הָרַ"ן בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר הַמַּעְתִּיק בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא הַנְּיָר חָלָק נַצִּיג פֹּה אֵיזֶהוּ שִׂיחוֹת מִמּוֹהֲרְנַ"ת זַ"ל מִסֵּפֶר כּוֹכְבֵי אוֹר: אָמַר (מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל) אֲמִירַת סִפְרֵי אַדְמוֹ"ר זַ"ל שֶׁהֵם הַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְסֵפֶר הַמִּדּוֹת וְהַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְהַשִּׂיחוֹת שֶׁלּוֹ הָאֲמִירָה לְבַד מְסֻגֶּלֶת לְהַנְּשָׁמָה כְּמוֹ אֲמִירַת סִפְרֵי הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים: עוֹד אָמַר שֶׁגַּם בִּימֵי אֱלוּל הַקְּדוֹשִׁים מִצְוָה לְאָמְרָם מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם וּמוֹעִיל מְאֹד מְאֹד: בְּעֵת שֶׁשָּׁלַח לְהַדְפִּיס אֶת סִפְרוֹ לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת עָנָה וְאָמַר. מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הָאַחֲרוֹן מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וְכוּ'. מִזֶּה אֵינִי מְדַבֵּר כְּלָל, כִּי זֶה הוּא דּוֹמֶה לִבְהֵמָה מַמָּשׁ, רַק מִי שֶׁחוֹשֵׁב הֵיטֵב מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ וְלִבּוֹ חוֹשֵׁק וְכוֹסֵף מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְוַדַּאי נַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, כִּי הַהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד כַּיָדוּעַ לָנוּ, בִּשְׁבִיל זֶה הָאִישׁ חִבַּרְתִּי אֶת סִפְרִי כִּי אוֹתוֹ יְחַזְּקוּ דְּבָרַי וְאוֹתוֹ יְאַמְּצוּ (כַּמּוּבָן כָּל זֶה לַבָּקִי בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים): רַבִּי שִׂמְחָה חֲתַן הָרַב ר' שְׁמוּאֵל יִצְחָק זַ"ל שָׁאַל מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַת עַל אוֹדוֹת מַה שֶּׁדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים בַּעֲלֵי הַשָּׂגוֹת לְהַלְבִּישׁ הַשָּׂגוֹתֵיהֶם בְּמִקְרָאוֹת וּמַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְלִפְעָמִים מְפָרשִׁים מַאֲמָר אֶחָד שֶׁל חֲכָמִינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְכַמָּה וְכַמָּה פָּנִים וּבְכָל פַּעַם מְרַמְּזִים בּוֹ הַשָּׂגוֹת אֲחֵרוֹת וְשָׁאַל אֶת מוֹהַרְנַ"ת זַ"ל אִם הַתַּנָּא אוֹ הָאֲמוֹרָא בַּעַל הַמַּאֲמָר בְּעַצְמוֹ גַּם הוּא כִּוֵּן לְכָל זֶה אִם לָאו, וְהֵשִׁיב לוֹ לָאו רַק מֵחֲמַת שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נוֹרָא וְנִשְׂגָּב מְאֹד הַנִּמְשָׁךְ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֲשֶׁר אֵין סוֹף לְדַעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן בְּכָל דִּבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כָּזֶה מְלֻבָּשִׁים בּוֹ הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ מַה שֶּׁגַם הֵם בְּעַצְמָם לֹא יָדְעוּ מִזֶּה )וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן רפ"א מַה שֶּׁכָּתַב שָׁם שֶׁאֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט כְּשֶׁיִּשֵׁב עַצְמוֹ עַל הַסֵּפֶר וְיַחֲשֹׁב הַרְבֵּה יוּכַל לִרְאוֹת בָּהֶם נִפְלָאוֹת מַה שֶּׁהַמְחַבֵּר בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע מִזֶּה(: שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁפַּעַם אַחַת נִתְקָרְבוּ אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים אֵלָיו זַ"ל (הוּא אַדְמוֹ"ר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה) וְהָיָה אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם תּוֹרָה גָּבוֹהַּ כְּדַרְכּוֹ זַ"ל, אַחַר כָּךְ סִפְּרוּ לְפָנָיו עַל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁאוֹמרִים שֶׁאֵינָם מְבִינִים תּוֹרָתוֹ כִּי מַאי נַפְקָא מִנַּהּ לָהֶם בְּתוֹרָתוֹ הַגָּבוֹהּ, כִּי הֵם צְרִיכִים תּוֹרָה פְּשׁוּטָהּ וְדִבְרֵי תוֹרָה פְּשׁוּטִים כְּפִי מַדְרֵגָתָם הַפְּשׁוּטָה וְהַנְּמוּכָה, וְחָרָה לוֹ זַ"ל עֲלֵיהֶם וְאָמַר אָז מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ הוּא אֶפִּיקוֹרֶס, כִּי בֶּאֱמֶת תּוֹרָתוֹ הוּא כְּלָלִיּוּת גָּדוֹל מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין: (כת"י הָרַב מִטְּשֶׁערִין זַ"ל): דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַדֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה שֶׁגִּלָּה אַדְמוֹ"ר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ הַזֶּה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים (כְּמוֹ עַכְשָׁו הִיא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים לְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין בְּכָל בֹּקֶר), וְאוֹדוֹת הַפְּחָדִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, אָמַר שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר מַה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת שְׁלַח בְּעִנְיַן הֲלִיכַת כָּלֵב לְחֶבְרוֹן לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת, וְלֹא נִתְיָרֵא מֵהָעֲנָקִים, וְאִיתָא שָׁם עַל זֶה מָאן דְּאִיהוּ בְּדוֹחְקָא לֹא אִיסְתַכֵּל מִדַּי, כָּךְ כָּלֵב בְּגִין דַּהֲוֵה בְּדוֹחְקָא לֹא אִיסְתַכֵּל מִדַּי וְאָתֵי לִצְּלָאָה עַל קִבְרֵי אֲבָהָן וְכוּ', וְכֵן כָּל אָדָם מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמְחַשֵּׁב בְּעַצְמוֹ הֵיטֵב שֶׁכְּהֶרֶף עַיִן יְפְרְחוּ יָמָיו וְיִצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן מִכָּל מַעֲשָׂיו וְלֹא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם דָּבָר וְכוּ' מִי שֶׁמְּחַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל זֶה בְּוַדַּאי לֹא יַבִּיט עַל שׁוּם מְנִיעָה מֵהַפְּחָדִים וְכַיּוֹצֵא, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין בָּזֶה שׁוּם פַּחַד כְּלָל כְּמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאִם הָיָה מְשַׁלְּחוֹ יְחִידִי בַּלַּיְלָה לַשָּׂדֶה וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לְשׁוּם דָּבָר, וְאָמַר זֹאת עַל כָּל אָדָם שֶׁאֵין לִפְחֹד כְּלָל מִשּׁוּם דָּבָר (כִּי שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִין בִּפְרָט מִצְוָה כָּזֹאת): סִפֵּר שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הִתְפַּלֵּל פַּעַם אַחַת עִם הַחֶבְרַיָּא שֶׁלּוֹ וְהִתְפַּלְּלוּ בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל מְאֹד כְּדַרְכָּם, אַחַר כָּךְ כְּשֶׁגָּמְרוּ תְּפִלָּתָם רָאוּ שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הוּא בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת, אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר לָהֶם בְּעֵת שֶׁהֱיִיתֶם מִתְפַּלְּלִים הִכְנִיס הַבַּעַל דָּבָר בְּכָל אֶחָד מִכֶּם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל גֵּאוּת וְרָמוּת רוּחָא שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים בְּהִתְלַהֲבוּת וּבִדְבֵקוּת כָּזֶה וְעַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה קִטְרוּג גָּדוֹל עֲלֵיכֶם וְהָיָה לִי יְגִיעָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁהִמְתַּקְתִּי זֹאת, וְסִפֵּר זֹאת לְמַעַן דַּעַת כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִים לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה עַל זֶה לִזְכּוֹת לְהִנָּצֵל מִגֵּאוּת שֶׁהִיא תּוֹעֲבַת ה' כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁכְּבָר נְקִיִּים מִכָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת אַף עַל פִּי כֵן נִשְׁאָר בַּלֵּב גַּאֲוָה טְמוּנָה חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל כֵּן צְרִיכִין בִּשְׁבִיל זֶה לְבַד לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד בִּתְפִלּוֹת וּצְעָקוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לְבַטֵּל גַּם אֶת זֹאת כַּמְבֹאָר שָׁם וְלִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּית: תַּם וְנִשְׁלַם שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם:

Toutes ces conversations sur les temps difficiles viennent du mauvais penchant, pour alourdir la peine et grossir l'inquiétude de la subsistance. C'est un mensonge : Hachem nourrit et fait vivre le monde en tout temps.

7. Par où commencer dès aujourd'hui

☀️La parole du jourUne parole de Rabénou chaque jour, en une minute.🙏Le Likouté Téfilot du jourUne prière de Rabbi Nathan par jour, à partir du 1er Kislev.📖Les quatre coudées de la halakhaLe Kitsour Choul'han Aroukh du jour, « au minimum les deux premières Halakhot ».🚶Marcher avec RabénouSix mois avec un seul enseignement, la Torah Azamra.📜Le conte du jeudiUn conte ou une histoire de Rabénou chaque semaine.

1. Rabénou parle de ses livres

'Hayé Moharan, La grandeur de sa Torah et de ses saints livres, §8

Si'hot HaRan §204

Si'hot HaRan §209

2. Comment les étudier : simplement, pour la pratique

Si'hot HaRan §131 (le développement de Rabbi Nathan)

3. Pourquoi c'est difficile — et pourquoi s'y fixer chaque jour

Si'hot HaRan §185

Si'hot HaRan §17

Si'hot HaRan §19

4. Rabbi Nathan : l'étude qui mène à l'action

Likouté Halakhot, Ora'h 'Haïm, Bétsiat hapat 5, §32

Likouté Halakhot, Ora'h 'Haïm, Nétilat yadayim lisseouda 6, §54

Likouté Halakhot, Ora'h 'Haïm, Nétilat yadayim lisseouda 6, §91

Likouté Halakhot, Ora'h 'Haïm, Birkat hapérot 5, §13

5. Prier pour l'étude

Likouté Téfilot I, prière 12

6. D'autres paroles de Rabénou sur l'étude

Séfer HaMidot, Vérité §20

Likouté Étsot, Vérité et foi §31

Likouté Étsot, Vérité et foi §51

Si'hot HaRan §27

Si'hot HaRan §28

Likouté Étsot, Connaissance §8

Likouté Étsot, Parole §23

Séfer HaMidot, Maison §9

Si'hot HaRan §58

Séfer HaMidot, Confiance §9

Séfer HaMidot, Connaissance §14

Si'hot HaRan §108

Si'hot HaRan §127

Séfer HaMidot, Crainte du Ciel §5

Séfer HaMidot, Étude §3

Séfer HaMidot, Étude §6

Séfer HaMidot, Étude §8

Séfer HaMidot, Étude §16

Séfer HaMidot, Étude §38

Séfer HaMidot, Étude §40

Séfer HaMidot, Étude §49

Si'hot HaRan §176

Likouté Étsot, Volonté et désir §5

Likouté Étsot, Volonté et désir §8

Si'hot HaRan §201

Likouté Étsot, Joie §6

Si'hot HaRan §204

Si'hot HaRan §206

Si'hot HaRan §219

Likouté Étsot, Étude de la Torah §1

Likouté Étsot, Étude de la Torah §3

Likouté Étsot, Étude de la Torah §6

Likouté Étsot, Étude de la Torah §54

Likouté Étsot, Étude de la Torah §60

Likouté Étsot, Étude de la Torah §61

Likouté Étsot, Étude de la Torah §78

Si'hot HaRan §245

Likouté Étsot, Téchouva §27

Si'hot HaRan §267

Likouté Étsot, Omer et Chavouot §1

Likouté Étsot, Omer et Chavouot §5

Si'hot HaRan §271

Likouté Étsot, Soukkot §7

Si'hot HaRan §287

Si'hot HaRan §299

Si'hot HaRan §308

7. Par où commencer dès aujourd'hui

2. Comment les étudier : simplement, pour la pratique

4. Rabbi Nathan : l'étude qui mène à l'action